הקיץ הנוכחי  מבשר לנו מלבד גלי החום גם גלי מחאה חברתית. הסנוניות הן המחאה בנושא הקוטג ומעתה שאר מוצרי החלב', מאבק הרופאים ולאחרונה באופן ממוקד יותר, מחאת המתמחים, כמובן המחאה של הצעירים בנושא הדיור ופה ושם אנו עדים לעוד ועוד מחאות, קריאה לחרמות ועוד.

אפשר לומר כי כל המחאות והמאבקים החברתיים הם צדדים שונים של אותה מטבע – המצב הכלכלי רע והממשלה מגלה אוזלת יד, או אפילו ליתר דיוק, לא עושה שום דבר, אלא רק מדרדרת את המצב.

נדמה כי למרות שהתקשורת ברובה אוהדת את כל תנועות המחאה, היא הולכת ומסגלת לעצמה ציניות מסוימת ומהצד השני נדמה כי אינטרסנטים שונים מכיוונים שונים מנסים לרכב על גלי המחאה בכדי לקבל לעצמם חשיפה כלשהי מסיבות אלו ואחרות. די היה לראות את הכתבה אמש בחדשות ערוץ 2 על מפגש בין מנהיגי תנועות המחאה.

בכל אופן במידה מסוימת נדמה שאפילו נכתבים באופן עצמאי דפי הנחיות ל"איך להתנהג עם התקשורת מבחינת מחאה חברתית" :

* חייב להיות מנהיג אותנטי שיודע להתנסח היטב מחד, ומאידך גיסא הוא לא אמור להיות בעל קילומטרז' תקשורתי. מנהיג אותנטי מקבל חשיפה גדולה באופן אישי והמחאה שהוא מייצג מקבלת חשיפה נאה.

* למרות חשיבותה של פעילות יחסי ציבור מחאתית באינטרנט, חשוב שיהיה לה ביטוי מחוץ לאינטרנט. נראה לי שמחאת הלייקים פחות או יותר מצתה את עצמה וקראתי יותר מכה ידיעות בעיתונות שהתייחסו למחאות חדשות בלגלוג מסוים, דבר העלול לגרום נזק משמעותי מבחינת יחסי ציבור.

* חוסר בזהות פוליטית הוא עקרוני – בלאו הכי חברי הכנסת של הקואליציה והשרים מנסים להדביק לגלי המחאה תדמית שמאלנית לכן חשוב לא להזדהות עם מפלגה זו או אחרת בשום פנים ואופן.

* מיקוד מסרים – נדמה שהדבר החשוב ביותר בכל פעילות יחסי ציבור, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בתנועת מחאה – אסור להתפזר וחשוב להיות ממוקדים במטרה.

* "דרישות ריאליות וממוקדות" – קשה ואפילו מוגזם לבוא בדרישה לממשלה שמעכשיו תדאג לשכבות הביניים בצורה כוללת כמו שקשה ואפילו מוגזם לדרוש מהממשלה לטפל מהיסוד במערכת הבריאות הציבורית. צריך לבוא עם דרישות ספציפיות חד משמעיות שניתן לכמת אותן, לדבר עליהן ואפילו להגיע לפשרה.

* לא לשכור ולא להעסיק איש יחסי ציבור – נוכחותו של יועץ תקשורת אולי תועיל בטווח הקצר, אבל בטווח הארוך עצם קיומו ישמש ככלי לניגוח בידי פוליטיקאים ציניים.