אתמול הייתי מרואיין – לא פשוט
אתמול בערב, הייתי הלקוח של עצמי. ראיינה אותי עיתונאית בשם צמרת מעיתון כלכליסט על יחסי ציבור באינטרנט.
לזכותה יאמר שהיא הייתה קודם כל נחמדה, אחר כך מנומסת, ואחר כך מאוד אסרטיבית. לפחות על פי השאלות ששאלה, לפעמים על הרצון להמשיך ולחקור בנושאים מסויימים אין ספק שעשתה את עבודתה כראוי ונדמה לי ש"הוציאה" ממני גם דברים שאני לא בטוח שהייתי שמח לחשוף.
זה שהסנדלר הולך יחף, זה ברור. בטור הנסיבות המקילות אפשר גם לרשום שטכנית לא היה לי מספיק זמן להתכונן לראיון – למרות שקיבלתי כמה שעות להכנה, הייתי צריך להתגלגל (תרתי משמע, על כיסא גלגלים – שברתי רגל לאחרונה) אל הרופא וחיכיתי שם שעות רבות.
כאשר ניסיתי לפתוח ולתת בספיץ' שלם כדי להגיע לפואנטה/ות קטעה אותי ולקחה אותי קדימה וכך למשל חלק מהתשובות שנתתי לה עשויות להתפרש לא נכון.
הכתבה אמורה להתפרסם בכלכליסט בעוד כמה ימים (כתבת מגזין). אני כמובן לא המרואיין היחיד, אבל אני חושש שאני לא אצא שם כמו שהייתי אמור לצאת כמו גם נדמה לי שלא כל המסרים שרציתי להעביר בשיחה עברו היטב.
נדמה לי שאפשר לרכז את כל הטעויות במשפט אחד: בפעם הבאה תעשה מה שאתה עושה עם הלקוחות שלך – עובר על המסמך המוכן כבר שנים "מסמך הכנה לראיון" משנן אותו ומתכונן אל פיו. (בימים הקרובים אעלה אותו למדור מאמרי יחסי ציבור באתר)
אני סקרן לראות את התוצאה.