נניח שהייתי עושה יחסי ציבור למסעדה (זה אמנם לא בפוקוס הפעילות שלי, אבל…) וכחלק מהשירות הייתי גם מספק שירותי יחסי ציבור באינטרנט, לבטח הייתי כדבר ראשון סורק פורומי אוכל שונים ובודק באילו מהם סוקרים מסעדות.

הצעד השני שלי היה להירשם לפורומים הללו לפחות תחת שלושה או ארבעה זהויות כאשר אחת מהן הייתה תחת שמו של מנהל המסעדה או מישהו המזדהה כאחד הפועל מטעם המסעדה עצמה ותחת כתובת IP  שונה (באמצעי פרוקסי שונים).

את הזהויות האחרות, הייתי מפעיל במשך תקופה לא קצרה, שלושה שבועות, חודש, כמשתתפי פורום רגילים לכל דבר. מגיבים, שואלים, עונים ללא שום אינטרסים, מבקרים במסעדות… זה די הרבה עבודה, אבל, מי אמר שיחסי ציבור זה מעט עבודה?

לאחר יצירת האמינות של הדמויות, הייתי מזמין בדמות של מנהל המסעדה את חברי הפורום לביקור במסעדה עם איזה דובדבן קטן, הנחה של 10%, מנות אחרונות על חשבון הבית, או משהו כזה.

לא הייתי קופץ בזהויות האחרות להיות "ראשוני המבקרים" במסעדה, אלא מחכה לתגובה או שתיים של חברי הפורום. בזמן מסוים, אולי כמה ימים אחר כך, הייתי מודיע תחת אחת הדמויות כי אני מתכוון לבקר היום או מחר במסעדה, אולי אפילו מנהל איזה דיאלוג עם עצמי, עם זהות אחרת – שמעתי שכדאי לטעום את זה או את זה (לא מניסיון אישי עדיין, אלא שמעתי ש…).

בשלב הבא הייתי כותב ביקורת מסעדה חיובית. לא חיובית של 100 אחוז, לא מתלהמת, אבל בהחלט ביקורת חיובית ומפורטת שגם כוללת ביקורות קלות. ("הקינוח הזה והזה היה פחות טוב ממה שהוא נראה, אבל עדין טעים").

שבוע אחרי, דמות אחרת (שעדיין משתתפת פעילה בפורום) הייתה מתעניינת לגבי המסעדה, האם המבצע לחברי הפורום עדיין נמשך ומי ניסה… ובהמשך… גם דמות זו הייתה חוזרת עם התרשמות חיובית מאוד, אך עדיין עם ביקורת קלה. (מלצר נוסף היה גורם לשירות להיות הרבה יותר טוב) וכן הלאה…

פעילות שכזו למרות שהיא בהיבט מסוים לא לגמרי מוסרית (התחזות), עדיין היא אפקטיבית, יוצרת ומותירה רושם חיובי על הלקוח בקרב קהלי יעד פוטנציאלים, מקדמת את המסרים של המסעדה וגם אמינה.

זוהי תגובה ראשונה לכתבה שהשתתפתי בעיתון כלכליסט בה על התחזות ברשת לצרכי יחסי ציבור .