אהבתי את המאמר של מאיר אגסי בהעיר, על אנדי וורהול. ככלל, מאיר אגסי זכור לי לטובה מספרו הגבעות השחורות של דקוטה, ספר שאהבתי במיוחד. אגסי נהרג בתאונת דרכים בשנת 1997.
המאמר על אנדי וורהול שנכתב אחרי מותו ב-22 בפברואר 1987, סוקר את הצלחתו האמנותית כאמן הפופ ארט אשר לקח דימויים תרבותיים והפך אותם לליריקה ואמנות ובמקרים מסויימים הפך אותם לפארודיה "ובסך הכל הפך את הבנאלי לאמנות".
"בתקופה ההיא תפס וורהול את המדיה האמריקנית בביצים, כשהוא מחקה את מנגנון הפרסומת" כותב אגסי.
מסוף שנות השישים ועד תחילת השבעים, הפך אנדי וורהול מאמן ציני ואירוני לאיש אחר, מעין דמות הפועלת כמאמר הקלישאה ל-"מכונת יחסי ציבור משומנת". וורהול לקח את דמותו שלו והפך אותה לסמל בפני עצמו, טרח ליצור באזז אינסופי סביב עצמו וסביב אמנותו.
מסוף שנות השישים יצר וורהול סדרות דיוקנאות של אנשים הבולטים בתקשורת ושכפל אותן שוב ושוב בין הדמויות: טרומן קפוטה, לייזה מינלי, מיק ג'אגר ואפילו את גולדה מאיר, ראש הממשלה שלנו.
במאמר מספר אגסי כי וורהול הפך למקדם מכירות ובעצם לכוכב הגדול של עולם האמנות. תוך שימוש במניפולציות שונות של יחסי ציבור, הפך לציר מרכזי בחיי החברה בניו יורק, מעין, מסיבה של איש אחד אשר הכניס באופן יזום את הרכילות אל הגלריות והפך אותן לחלק אינטגרלי מעבודתו. בראיונות שנתן השתמש בדימוי השיטחי, זה שאוהב את כולם.
בסיכום המאמר מדגיש שוב אגסי שלמעט דאלי, אף אמן לא לקח את נושא יחסי ציבור לחלק כל כך משמעותי באמנות שלו כמו אני וורהול אשר הקדיש זמן רב ליחסי ציבור תוך שימוש ברכילות, המיניות והא-מיניות, להיות Cool ועוד.
היום הרי ברור מאליו שללא יחסי ציבור, אמן לא יזכה להתייחסות רצינית, לפחות לא בחייו. כבר בשנות השישים כתב קישון באחת מרשימותיו על הצורך בלעשות "רעש" להתפשט בפומבי, להרביץ למבקרים ו/או להתאבד כדי לקדם את האמנות - במקרה ההוא של אותה רשימה של קישון, משורר, במקום אחר, על יצירה פלסטית.
ברור מאליו שחלק מפעילויות שיווקיות ומסחריות של חברות וארגונים נועדו רק כדי לקבל יחסי ציבור. אבל במקרה של אמנות, הדבר מעלה תמיהה מסוימת. האם ניתן לראות היום אמנות באופן עצמאי כשיחסי הציבור "בסך הכל" מקדמים אותה, או שמאז דאלי ווורהול, כך על פי מה שניתן להבין מאגסי, האמנות, משתעבדת למסע יחסי הציבור שנועד לקדם אותה, כמו הלטאה שאוכלת את זנבה, וכך צריך לראות ולהבין אותה?.
תגים: יחסי ציבור