כמעט בטעות הגעתי למאמר של שלי היאט בבלוג שלה בקפה דה מארקר על הצורך בהסדרת מקצוע יחסי ציבור. מאמר מעניין ועוד יותר מעניין כאשר הוא נכתב על ידי עורכת דין העוסקת בתחום יחסי הציבור.

היאט כותבת שלדעתה ישנם מספר כשלים בתחום יחסי הציבור – מקצוע שבעצם כל אחד יכול להתחיל ולעסוק בו מתי שהוא רוצה ללא כל צורך בהכשרה, ניסיון, בטח שלא בתעודה. הכשלים שהיא מונה כוללים מידע מוטעה שעלול להוביל לתביעות דיבה, חוסר אתיקה, חוסר בהכנה, עבודה על טקטיקה ללא אסטרטגיה וכיו"ב. בסיכום מאמרה מציעה היאט פיתרון בדמות לשכת יועצי התקשורת שמסדירה את התחום, או במילים אחרות, להפוך את תחום יחסי הציבור לגילדה מקצועית שתעניק תעודות מקצועיות שמתירות לעסוק בתחום. כך זה בעולם המשפטים, כך אצל רואי החשבון, כך גם אצל הפסיכולוגים.

יש צדק וחוכמה בדבריה. נתקלתי כבר בעשרות לקוחות שעבדו עם חובבנים, שילמו להם כסף ולא קיבלו כלום ואחר כך השמיצו ברחבי הרשת (ומחוצה לה) גם את האנשים וגם את מקצוע יחסי ציבור בכללותו.

מהצד השני, נדמה לי שבתחום כה חמקמק שקשה להגדירו וגם כמעט בלתי אפשרי לכמת אותו, הרי שלקבוע תנאי סף זה כמעט בלתי אפשרי, מה גם שמקצוע יחסי ציבור כולל בתוכו כל כך הרבה תחומים. כך למשל יחסי ציבור באינטרנט. בחור צעיר שגדל וחי בתוך האינטרנט עם הרבה קומון סנס יכול לעשות יחסי ציבור נפלאים ברשת לעומת איש יחסי ציבור עם ותק של שלושים שנה בלי שום הבנה במקצוע (ויש הרבה כאלו).

בחורה צעירה וחרוצה עם הרבה מוטיבציה ואסרטיביות וגם מחשבה יצירתית יכולה לתת ללקוחות שלה שירות שהוא טוב ואפקטיבי פי אלף מכל אנשי יחסי ציבור מנוסים ש"מבלבלים את המוח עם אסטרטגיה".

יש איגוד ליחסי ציבור שבדרך כלל עושה קצת רוח פעם ב… לפני שהוא מחלק פרסים שנתיים אבל ככלל אין לו שום כוח ועוצמה ורבים מאנשי יחסי הציבור אינם מתייחסים אליו ברצינות.

מיסוד גילדה מקצועית, לישכה שתחליט מי כן ומי לא, אמנם תיצור אולי איזשהו תקן ואולי גם תועיל לרמת המחירים (תיצור היצע נמוך, כך לפחות בתחום הפסיכולוגים) אבל בעיני היא חסרת היגיון ופשוט לא מחוברת למציאות.