הבן שלי ניסה להבין בדיוק מה אני עושה. למרות שהוא גאון, עדיין התקשה מעט להבין, בכל זאת, קצת מסובך להסביר לילד קטן מה זה יחסי ציבור – בפירוט המקובל עליו. נושא שיחה אחר שעלה היה ספר שופטים שהתחילו ללמוד בכיתה ופתאום חשבתי שזה רעיון לא רע להסביר את נושא יחסי הציבור דרך סיפורי התנ"ך.

ככל שאני מעמיק לחשוב בנושא, נראה שזה הולך ונעשה מורכב עם הרבה מקטעים ולכן אני מעדיף להתייחס לנושא בחלקים חלקים.

ראשית – הלקוח. אין ספק שהלקוח המרכזי בתנ"ך הוא אלוהים. הוא לקוח מאוד תובעני. כמובן שהוא לא מאפשר לקחת לקוחות באותו תחום. (אוי ואבוי לאיש יחסי הציבור שלו אם יקח לקוח עם ניגוד אינטרסים…).

אבל מעבר ללקוחות עם ניגוד אינטרסים, עושה רושם שהוא גם לא מותיר הרבה ברירות ללקוחות נוספים. ככלל, אלוהים הוא ממש לקוח אסטרטגי – כלומר תופס את רוב זמנך ומשלם… המממ… ככה, כלומר לא משהו לפעמים הוא משלם ריטיינר כבד (בעיקר בתקופת המלכים). מצד שני, איש יחסי הציבור שלו עלול למצוא את עצמו מסתפק בלחם צר ומים ומקסימום עוד כמה תאנים.

עוד דבר שאפשר לומר על אלוהים כלקוח זה שאם הוא בחר מישהו שייצג אותו, אין שום סיכוי בעולם שהמישהו הזה יוכל להגיד לו לא. הוא ייקח אותו בכל מחיר (יונה הנביא למשל).

מבחינת מסרים תקשורתיים אפשר לומר שהמסרים פשוטים ונהירים: "תאמינו לי ותעשו היישר בעיני – יהיה סבבה, לא תאמינו, אזמבר אתכם". גם קהלי היעד מוגדרים היטב.

הלקוח הזה, אלוהים, נמנה על הלקוחות היודעים בדיוק מה הם רוצים. הוא יודע לבנות בילד אפ רציני, דורש הפקות לא קטנות (הר סיני) וככלל, בגלל מגבלות אמצעי התקשורת דאז, אמצעי המדיה כללו בעיקר כנסים וימי עיון ו/או העברת המסרים מפה לאוזן.

עוד אפשר לומר כי אלוהים הוא לקוח נאמן במיוחד לאיש יחסי הציבור שלו. לעיתים במשך שנים רבות, אפילו עד המוות, הוא נשאר לקוח, משלם ריטיינר חודש בחודשו ולא דורש שום פעילות. מצד שני, אם הוא מתרגז, אז סוף הפעילות לא משהו (שאול). מה שכן, אפשר לומר עליו שהוא הגון, ישר נותן הזדמנות שנייה וגם מתריע מראש על כל הפסקה.