אם יש משהו שהעיתונות אוהבת, זה לחשוף "ספינים" של אנשי יחסי ציבור. לעיתים נדמה שזו איזו נקמה קטנה של העיתונאים באנשי יחסי הציבור שמנסים, לדעתם, לעבוד עליהם. בתקופת הבחירות האחרונה עד כמה שזכור לי, לפחות עשרים אחוז מנושאי הדיון של הפרשנים היה לחשוף את אותם ספינים של הפוליטיקאים ויועציהם וכחלק מהנושא בכלל גם לעסוק בספינולוגים עצמם.

בתחום הפוליטי, חשיפת "ספינים עלולה לדעתי להזיק ללקוח, לפוליטיקאי עצמו כאשר התקשורת טוענת כי אמירה זו או אחרת שלא לדבר על מעשה בפועל, היא לצרכי יחסי ציבור. בתחום המסחרי, הדבר אולי לא מועיל, בטח שלא ללקוח, אבל בטח שלא מזיק למשרד יחסי הציבור עצמו.

אתמול פורסם ב-NRG ובגלובס ואולי גם בעיתונים אחרים, לא ראיתי, על הודעה ששיגר משרד יחסי הציבור בר תקשורת, משרד יחסי ציבור ותיק בניהולן של אתי ברקין ודניאלה רייבנבך המייצג את מותג הג'ינסים קרוקר כי המשרד הוציא הודעה לעיתונות המספרת שמתוך כחמש מאות פוסטרים של קמפיין הפרסום של החברה שעליהן מככבת השחקנית הפרובוקטיבית כרמן אלקטרה, בתחנות אוטובוס ושלטי חוצות נגנבו שמונים. מסתבר שבהודעה לעיתונות גם נמסר כי מצד אחד, הרשת החליטה להעמיד מאבטחים בצמתים הראשיים במקומות בהם תלויים הפוסטרים ומצד שני, גם החליטה בזכות הביקוש לחלק בחינם ללקוחות את הפוסטרים.

מדור הברנג'ה בNRG מציין כי הפוסטרים והשלטים רוססו מטעמי צניעות, כך על פי משרד יחסי הציבור ו/או כך לדעת כותבת הידיעה חני יודל, מטעמי ספין מובהקים, כלומר בכוונה (או שהמידע לא נכון).

 קמפיין הפרסום של קרוקר בהיקף של מיליון דולר כולל מעבר לפוסטרים ושלטי חוצות גם כמובן (ובעיקר) פרסום בטלוויזיה. פרסום זה היה פרובוקטיבי מספיק כדי שיפסל שלוש פעמים (והחברה גזרה כמובן מהעניין קצת יחסי ציבור) ובסופו של דבר אושר לשידור אחרי השעה עשר.

אני חייב להודות שכל נושא ריסוס וגניבת הפוסטרים אכן נראה כמו "תרגיל" ביחסי ציבור, תרגיל שקוף מידי שנכשל ונחשף, אולם, התרגיל הזה לבטח לא מזיק למותג קרוקר ואפילו הפרסום כי מדובר בספין תקשורתי יכול לסייע להם מחד ומאידך, למשרד יחסי הציבור בר תקשורת הוא לבטח מועיל כשמציג אותו כמשרד מתוחכם ויצירתי שלעיתים אולי "נתפס" אבל בדרך כלל לא.