לכל מדינה יש אינטרסים בכל מיני מקומות אחרים על פני הגלובוס. האינטרסים יכולים להיות כלכליים, פוליטיים או חברתיים, זה לא משנה, בסופו של דבר מדובר גם בנושא של יחסי ציבור.

הייתי רוצה להרחיק תחילה עד לסין. סין, כנראה המעצמה הגדולה בעולם בשנים הבאות, יש לה לא מעט אינטרסים ורואה את האולימפיאדה שתתקיים עוד כמה חודשים כנקודת פריצה בינלאומית. סין מתכוננת לאולימפיאדה כבר כמה שנים טובות, בונה תשתיות ויוצרת שינויים חברתייים לכבוד או בגלל האולימפיאדה. והנה… "דווקא עכשיו", בחודשים האחרונים החליטו בטיבט, המדינה הכבושה על ידי סין, לפתוח במהומות וסין כמו כל משטר ריכוזי טוטליטרי (ואולי גם משטרים דמוקרטיים), מטפל במהומות על פי הדרך הידועה לו ? בכוחניות דבר שגרר אחריו דעת קהל עולמית כנגד סין בכלל ובמקומות רבים בעולם החלו האזרחים לקרוא להחרמת המשחקים האולימפיים או לפחות החרמת טקס הפתיחה. אחד הדברים שסין שקלה לעשות, כך לפחות על פי העיתונות היא לשכור משרד יחסי ציבור גלובלי שיטפל בתדמיתה.

לא זה המקום והזמן לדון בנושא זכויות האדם בסין או הקשר הטיבטי, אלא רק בנושא התדמית. המחשבה על שכירת משרד יחסי ציבור היא נבונה. משרד יחסי ציבור מנוסה יוכל בכל מדינה לנסות ולהעביר את המסרים התקשורתיים הרצויים על ידי הסינים ? ראשית, לדאוג לתגובה מסודרת וחכמה, להסביר שלמטבע יש שני צדדים (אם יש), להראות עד כמה הסינים הם סבלניים כלפי הטיבטיים, לרמוז באופן סמוי שלא ממש כדאי לעצבן את הסיניים – מדובר במעצמה שהשפעתה הולכת וגדלה וכן הלאה וכן הלאה.

אם נחשוב על זה לעומק, הרי שהסיניים המתכוננים כבר 8 שנים לאולימפיאדה, היו צריכים לצפות את המהומות בטיבט או לפחות את דעת הקהל הבינלאומית, ובכל מדינה בפני עצמה לגבי זכויות האדם בסין, צנזורה וכיו"ב ומראש היו צריכים לשכור או משרד יחסי ציבור בינלאומי, או בכל מדינה, את אחד המשרדים המובילים ולהכין אותם לקראת זה.

מדינת ישראל תופסת לרוב הרבה יותר כותרות מסין. בארצות הברית, במדינות אירופה ובשאר חלקי העולם, ישראל מספקת לא מעט אייטמים ומופיעה בחדשות ולא תמיד בהקשרים חיוביים. התדמית של המדינה חשובה לא רק בקרב חברי ממשלה ופרלמנט בכל מדינה אלא כמובן גם בקרב הקהל.

אני בטוח שמשרד ראש הממשלה ובמשרד החוץ יושבים מומחים ויועצי תדמית שעוסקים בנושא, אבל מנגד, אני די משוכנע שישראל לא שוכרת בכל מדינה ומדינה משרד יחסי ציבור מוביל בכדי שיסייע לה בשיפור התדמית ובהעברת המסרים הרצויים וזו אולי טעות חשיבתית. בכל מדינה יש את התרבות שלה וכמה שלא נכשיר את השגרירים, הקונסולים, הנספחים ומה לא לחשיבה תדמיתית, עדיין הם יתקשו גם להבין ולבטח לפעול כמו שצריך בכל מדינה.

חבל.