באמצע חודש מרץ (ב-11 לחודש אם נרצה לדייק) פתחו ארבעה מעובדי השב"כ הישראלי בלוגים. הכוונה המקורית הייתה כי ארבעת העובדים מהמחלקה הטכנולוגית יכתבו ויספרו על עבודתם בשב"כ, כמובן תחת כל המגבלות האפשריות. המטרה אפילו לא הוסוותה – השב"כ רצה לפתות ולגייס אנשי טכנולוגיה ואחת הדרכים הטובות ביותר לעשות זאת היא לאפשר תקשורת ישירה בין העובדים הפוטנציאלים לעובדים הקיימים באמצעות בלוג. גם יחסי ציבור מוצלחים עשויים להואיל לעניין.
האייטם – פתיחת הבלוגים קיבל כיסוי מדהים. נדמה כי לא היה אמצעי תקשורת אחד שלא ציין את הנושא בדרך זו או אחרת. כמובן שהבלוגים של השב"כ עוררו עניין רב בציבור. אם ארגון כה סודי פותח איזשהו צוהר וקרא לציבור הרחב (ובייחוד לעובדי ההייטק) להציץ לתוכו – מי לא יבוא?
היום, קצת יותר מארבעה חודשים אחרי , אפשר להגיד בפה מלא כי הם פשוט לא רציניים: עשו הרבה רעש, כתבו כמה פוסטים (הבלוג הפעיל ביותר כולל חמישה פוסטים), קיבלו יופי של יח"צ והפסיקו עם זה בסוף אפריל/תחילת מאי.
ישנן מספר סיבות משוערות מדוע הפסיקו אנשי השב"כ לעדכן את הבלוגים. יתכן כי הם השיגו את מטרתם, כלומר, גייסו את כמות האנשים הנדרשת ובכך הסתיימה המשימה. יתכן גם כי התברר כי עצם כתיבת הבלוגים ופרסום הפוסטים גרם לבעיות פנימיות במערכת (עד שכותבים, עד שמאשרים, עד שמגיבים…) ולבסוף הוחלט שאם זה כל כך מסובך או מסורבל, עדיף כבר לברר.
להערכתי, הסיבות פשוטות יותר. או שבתקופה זו, חברת ריפרש בראשותו של אדם שוב, זו אשר הקימה את פלטפורמת הבלוגים, סיימה להטמיע את המערכת ולהדריך את האנשים, הוציאה חשבונית, קיבלה את הכסף וניתקה מגע, ו/או יתכן כי לארבעת הכותבים נגמרו הנושאים ו/או נמאס להם ו/או הגיעו למסקנה שהם לא מתוגמלים על כתיבת בלוגים…
הדבר הברור ביותר הוא שאחרי גל יחסי ציבור גבוה ואחרי רעש גדול והרבה עניין ציבור, הבלוגים הפסיקו להתעדכן בקול ענות חלושה.
בלוג שמפסיק להתעדכן אינו שווה סיפור תקשורתי, וחוסר ההתמדה לבטח לא מאפיין את פעילות השב"כ. העניין הוא שכאשר מישהו עושה כל כך הרבה יחסי ציבור ומקבל כזה כיסוי, לא יכול להרשות לעצמו להפסיק לעדכן כל כך מהר. הרי כל יח"צ שקיבל, עלול להפוך לחרב פיפיות ולגרום לנזק תדמיתי.
לדעתי הדרכים הטובות ביותר לשמר את חיותו של בלוג ארגוני הן: להכפיף את האחריות על הבלוגים הארגוניים לאחד הבכירים בארגון (רצוי סמנכ"ל שיווק) ולהתייחס אל הבלוגים כאל כלי שיווק ממדרגה ראשונה או להוציא את האחריות על הבלוג/ים הארגוניים החוצה אל חברות המתמחות בתחום. מאחר וחברות אלו יתוגמלו על עצם פעילות הבלוג הרי שהן תכתובנה את הפוסטים בבלוג על בסיס קבוע ו/או ידרבנו את אנשי הארגון לכתוב בעצמם. חברות אלו יכולות להיות חברות תוכן ייחודיות ו/או משרדי יחסי ציבור המתמחים בתחום האינטרנט ומספקים שירותים שכאלו.
צודק בהחלט !
ישנם דרכים רבות לשיווקה של מחלקת הגיוס.
אין טעם בשימוש בכלי כמו בלוג ארגוני לטובת שיווק ויראלי
הבלוגים האלו היו מראש לצורך קמפיין לזמן קצוב של חודשיים. זה היה קמפיין לגיוס עובדים והבלוגים היו כלי בקמפיין. לאחר שהקמפיין נגמר הם הפסיקו גם את הבלוגים.
מסכים עם כל מילה.
אם זה היה מראש לצורך קמפיין עבור זמן קצוב של חודשיים, אז שיורידו אותם וישאירו כיתוב כלשהו. זה לא כל כך נעים לראות בלוג סגור
צודק. הם באמת צריכים להוריד אותם ולהשאיר כיתוב. מוזר שלא עשו זאת.
הבעיה עם הרעיון של הוצאת הבלוג האירגוני אל מחוץ לאירגון, היא שאז הבלוג מאבד את האינסייט (אין לי כרגע מילה יותר טובה) לתוך הארגון ואיתו את ההרגשה האוטנטית שלו, ובסופו של דבר כל מה שנשאר ממנו זה אתר תדמיתי לא הכי מוצלח.
פעם היה את הבלוג של מקדונלדס שנוהל בצורה הזו והיום יש את הבלוג של קולנוע לב http://blog.lev.co.il/ שבלינק כנראה כותבים ואני לא מצליח לראות איזה ערך הוא נותן לקולנוע.
נראה לי שאחת מהטעויות הבסיסיות פה, כמו שהבלוגים של השבכ מדגימים, היא ההסתמכות על כותב יחיד. כותב יחיד יוצא לחופש, מילואים, חולה, עסוק, או סתם חסר השראה. בעולם הטכנולוגי עושים את זה אחרת, בבלוג של מיקרוסופט שעוסק בפיתוח של IE נכתבים פוסטים על ידי אנשים שונים שעוסקים בפיתוח, אנשי פיירפוקס העמידו אגרגטור של החלקים הטכניים של הבלוגים שלהם.