לפניכם מאמר קצר שנכתב על ידי ארנת טורין, מרצה וחוקרת לתקשורת ופעילה חברתית

לפני הרבה שנים הייתי רכזת של עמותה קטנה. כמו עוד קבוצות לשינוי חברתי קיבלנו תמיכה משתי"ל ואורגנה לנו השתלמות בנושא הקשר עם התקשורת ואיך לעשות יחסי ציבור. במעמד זה  למדנו כמה הלכות בסיסיות, למשל שכאשר מארגנים הפגנה או אירוע צריך שיהיה בו משהו לפרנס את הצורך בערך חדשותי.

באותה שנה ובאותה רוח נרתמנו להגמיק (מלשון גימיק) את ההפגנה המסורתית של יום האשה.  החלטנו על  טקס שריפת דעות קדומות בתוך פיילה מאלומיניום.

חרשתי את שוקי הפשפשים למצוא פיילה כזאת גדולה ונמוכת שוליים שתיראה כמו מעשה  בגיגית לקדייה מולודובסקי. גזרנו בריסטולים עליהם כתבנו דעות קדומות נגד נשים כגון:  "נשים דעתן קלה" או "כל המלמד את האשה תורה כאילו למדה תפלות" או " אשה היא כמו שטיח אם לא מרביצים לה אחת לכמה זמן- אינה נקייה"  ( ואריאציה ערבית) … ושרפנו ברוב טקס, הדר ולהבות

התקשורת לא באה.

ישבנו, חשבנו, התייעצנו ואז אמרו לנו שגימיק זה לא מספיק,  צריך גם הודעה לעיתונות ולא סתם טלפון, אלא הודעה מסודרת עם כותרת וטקסט ופרטי אירוע ברורים וטלפונים להתקשרות.

שנה לאחר מכן צעדנו עם כיכרות לחם, שוב נפל בחלקי לגייס את הגימיק, כמה עשרות כיכרות לחם ובניסיון להוזיל את ההוצאה הגעתי למקום שבו מוכרים תוצרת פגומה וישנה של מאפיות שונות על המשקל. הכנסתי לקונטיינר גדול וריחני ועמלתי להפריד חלות מלחמניות וכיכרות לחם פרוס מכיכרות פרולטרים כאלו, העמסתי על המכונית החבוטה כמה עשרות כיכרות לחם ונסעתי להפגנה ולהניף כיכר לחם ביד.

מבלי משים התחילו החברות לנגוס ולצבוט… מה לעשות….. לחם זה דבר טעים גם אם הוא בן יומיים. בסוף ההפגנה היו הרבה כיכרות אכולות ו… התקשורת לא באה.

ישבנו, חשבנו, התייעצנו ואז אמרו לנו שגימיק וגם הודעה לעיתונות זה לא מספיק, צריך גם גם קשרים אישיים עם עיתונאים. ולאו דווקא מהסוג הרומנטי אלא לזהות מישהו שהוא מיינדד, קשוב, אכפתי למטרות שלנו ולגייס אותו/אותה.  ובמקביל יש ללמוד, להעמיק ולהבין  את סדרי המערכת, מי מנוי על החינוך ומי על הפלילים, מי על  איזור מסוים ומי על הפוליטיקה.

הייתה שנה שניסינו לצעוד עם תופי מרים, ובשנה אחרת עם לפידים, … הצלחה מסוימת נרשמה באותה פעם שהקשנו בסירים ולחמור (האמיתי) שצעד עימנו נושא על גבו את קשיי החיים בארץ הזאת.

רשימת המשתנים הרלבנטיים הלכה וצמחה… "צריך לספק לעיתונות את הויז'ואל ולהביא צלמת מטעמנו, וצריך לספק מרואיינות תקשורתיות לכתב, ושזה יהיה ביום המתאים לכיסוי מצד העיתונות המקומית ושבאותו יום או שבוע לא יהיו חדשות מתחרות…

נשאלת גם השאלה למה בעצם? למה שעמותות, ארגונים ללא מטרות רווח, כנסים ואירועים אקדמיים ירצו בחשיפה לתקשורת ? היכן מתבטא הרווח?

התשובה לא פשוטה, והיא כוללת אף יסוד לא רציונלי. אנשים רוצים לפרסם את דבר מעשיהם, לקבל עליהם תגמולים גם כאלו שאינם חומריים אלא חברתיים. לעמותות וארגונים לשינוי חברתי יש מסר והם מבקשות להפיצו ברבים. בדרך כלל אחת ממטרות העמותות היא לגייס עוד אנשים, פעילים, חברים ולהגדיל בכך את פוטנציאל השפעתם. 

ישנה גם ם "כלכלת קרנות"  ידיעה עיתונאית  עשויה להגדיל במעט את הסיכוי לשאת חן בעיני גורם מממן ויש כמובן את הפעולה שכל תכליתה היא למחות או לפרסם ברבים עמדה חברתית ופוליטית ואין לה תכלית אחרת לבד מעצם העברת המסר.

וגם בשביל זה צריך יחסי ציבור.