נדמה לי שהחשיפה לפוסט הראשון בבלוג החדש של ארקדי גאידמק מדגישה עוד יותר את האימרה שלפעמים זה לא משנה מה עושים אלא מי עושה. זה נכון בהרבה תחומים, בתחום יחסי ציבור זה נכון פי כמה וכמה.
בתחילת ימי האינטרנט זכה כל אתר חדש לחשיפה נרחבת גם היה מדובר באתר סטטי פשוט. בהמשך כמובן הדברים נרגעו.

בעולם הבלוגים אנחנו נמצאים כמעט באותה נקודה – אם אישיות ציבורית מוכרת פותחת בלוג ואם אותה דמות עושה קצת יחסי ציבור על עצם קיום הבלוג, הרי שהיא זוכה לחשיפה תקשורתית שלעיתים היא אפילו לא ברורה.

ככלל אין ספק שגאידמק הוא אמן יחסי ציבור. הוא אמנם שופך לא מעט כסף תמורת החשיפה אולם אין כמעט יום בו הוא לא מככב בכותרות. לעיתים אפילו נדמה לי שחלק מהכותרות השליליות שהוא זוכה להן הן בגלל עודף החשיפה, כאילו דווקא.

הבלוג של גאידמק מעניין מכמה בחינות. ראשית, ברור לכל כי לא הוא זה שכותב את הבלוג. יתכן שדבריו נשמעים שם אבל אני בספק אם יש מישהו שמאמין שהוא עצמו ישב והקליד במחשב את הפוסט הראשון ולא כי אני מטיל ספק ביכולתו לנסח את עצמו, אלא פשוט העברית שם גבוהה מידי בשביל מישהו שטוען שהוא בקושי מבין ומדבר עברית ונוהג להתבטא באנגלית במבטא רוסי כבד. ולכן כמובן נשאלת השאלה למה הוא זוכה לכל כך הרבה התייחסות כאשר זה לא הוא באמת.

נקודה אחרת שמעניינת היא הבחירה בתפוז. לפלטפורמת הבלוגים של תפוז יש יתרונות וחסרונות ובכל מקרה סביר להניח שאף אחד לא התקמצן על כמה דולרים בודדים לקנות דומיין ואחסון לבלוג עצמאי.  נדמה שעצם הבחירה היא אמירה – "אני בא להשמיע את דברי כאן, איפה שהבלוגרים נמצאים ולא מצפה שתבואו אלי".

והדבר האחרון שמעניין היא שלפחות הפוסט הראשון לא נראה כמו כתיבה לבלוג. זה ארוך מידי, זה גבוה מידי, זה פרסומי מידי… זה פשוט לא כמו הבלוגים המקובלים.

לא נעצרתי על התגובות. ברגע כתיבת פוסט זה יש 357 תגובות. נדמה שזה ימשיך לגדול.

בכל מקרה, אין ספק שזהו מהלך יחסי ציבור מוצלח במיוחד של גאידמק.

מעריב של שבת כולל כתבה מעניינת מאוד הסוקרת איך משרדי יחסי ציבור משקרים באופן מודע לעיתונאים היודעים את העובדה הזאת אבל מפרסמים בכל זאת בגלל אינטרסים משלהם.

הכתבה העוסקת ב"כמה באמת מקבלים הפרזנטורים במסעות פרסום" מספרת על כך שהסכומים הדמיוניים שמתפרסמים מידי פעם בעיתונות ובאתרי האינטרנט רחוקים מהמציאות. כך למשל, צביקה הדר לא ממש קיבל שש מאות אלף דולר בכדי להיות פרזנטור של שקם אלקטריק, אלא מאה וחמישים אלף דולר בלבד + מוצרי חשמל יקרים הביתה שזה אמנם לא רע בכלל, אבל בכל זאת, פחות משליש מהמספר שפורסם ודרך אגב, אני ממש אוהב את הפרסומות האלו.

בכתבה מספרת אשת יחסי ציבור שכמובן לא מזדהה איך בעבר העבירה הודעה לעיתונות על מספר נמוך במיוחד וכאשר העיתונאי אמר לה שזה לא רלוונטי הכפילה בפעם אחרת את הסכום.

זאביק דרור המנהל משרד יחסי ציבור המתמחה במותגי לייף סטייל מנתח יפה את התופעה. לטענתו, מדובר במשחק מכור עם ארבעה אינטרסנטים: העיתונאי רוצה להביא כותרת שכוללת מספר גבוה, העורכים בעיתון כמובן שמעודדים את הסכומים הגבוהים (סכומים נמוכים לא נכנסים לעיתון). סוכן השחקנים/הדוגמניות או מה שלא יהיה מרוויח מכך שהוא מתפרסם בתור אחד שמשיג סכומי כסף גבוהים עבור לקוחותיו וגם המפרסם עצמו, כלומר מי שלכאורה משלם את הסכום הנפוח, מרוויח מזה שיכולותיו הכלכליות גבוהות.

דרור כנראה בכוונה לא מזכיר את ה"טלאנט" שעל פי הפרסומים מרוויח כל כך יפה, מפני שהוא כנראה לא ממש מרוויח מהמשחק הזה. אולי מצד אחד הוא אמנם זוכי לקצת יחסי ציבור ויוקרה,  אבל מצד שני, הוא הרי לא באמת מקבל את הסכומים הללו ומפרסמים פוטנציאלים עלולים להירתע בפעמים הבאות שיעלה שמו.

אישית אני מסתייג מהעניין. כדי שמספר יצא "יפה" אפשר אולי לתרגם אותו לשקלים, אבל זה המקסימום שאני מרשה לעצמי. יש איזו יושר מסויים שלדעתי משרד יחסי ציבור ואנשי יח"צ ובמיוחד הם, צריכים לשמור.

לפני די הרבה שנים נתקלתי בלקוח שאמר לי: אני אבחן כל פעילות יחסי ציבור שתעשה על פי שלושה פרמטרים, כמה זה מועיל לחברת האם, כמה זה מועיל לחברה שאני מנהל וכמה זה מועיל לי אישית. אז (וגם היום) הערכתי מאד את האיש הזה מהרבה סיבות אבל גם מהישירות וגילוי הלב. האיש רצה שאעשה יחסי ציבור עבורו באופן אישי, דבר שיעזור לו בתפקיד הבא שלו.

יחסי ציבור אישיים הם לא דבר חדש. יועצים, אמנים ומנכ"לים שכירים או בעלי חברות אוהבים יחסי ציבור אישיים אם בכדי לקדם את המסרים של העסק שלהם (ולעיתים הם הם העסק) ואם לצורך התפקיד הבא.

היום יותר מתמיד, קבלת התפקיד הבא מושפעת מיחסי ציבור אישיים. במקרה הטוב ביותר, שמו של האיש ידוע בקרב מי שצריך לדעת וחברות ההשמה או ציידי הראשים או אפילו סתם מתחרים או קולגות פונים אליו באופן יזום ומציעים לו את התפקיד הבא.

אולם גם כאשר האדם מחפש עבודה באופן יזום אם בפניות ישירות ואם דרך חברות השמה, הרי שלבטח כאשר מדובר בתפקידים בכירים יותר או פחות, יחסי ציבור אישיים ברשת ומחוצה לה יועילו. המעסיקים הפוטנציאלים יריצו חיפוש בגוגל על השם כדי לראות לפני הראיון הראשון או אחריו מה ידוע על האיש, מה כתבו עליו, מה הוא כתב על אחרים וכן הלאה.

חברת השמה לבכירים אשר תעסיק באופן פנימי או חיצוני אנשי יחסי ציבור אשר יבצעו יח"צ אישיים, יוכלו לדעתי לקדם מאוד את המועמדים שלהם. מהצד השני, אנשים אשר חושבים לחפש עבודה, כדאי שיתחילו בפעילות יחסי ציבור עצמית ולשם כך להיעזר באיש מקצוע או אפילו לבד.

כמו בכל פעילות יח"צ, הפעילות הראשונה חייבת להיות תכנון, ניסוח מסרים, מטרות ויעדים. השלב הבא יהיה ממש לפעול. יתכן שבמסגרת התפקיד הנוכחי ניתן יהיה לבצע יחסי ציבור תוך הדגשת האיש.  ברשת כמובן כמה שיותר מיתוג אישי וגם במסגרת יחסי ציבור ישירים  להתחיל להופיע בכנסים, בתערוכות וכן הלאה.

בפוסטים הבאים ארחיב על כל אחת מהאפשרויות.