גל יחסי ציבור – אפשר ליצור את זה כל עוד הציבור משתף פעולה
ידיעה קטנה בעיתון כלכליסט הבוקר מספרת כי לאחר החג יוחרפו עיצומי העובדים הסוציאליים. האמת היא שלא ידעתי בכלל שהם בעיצומים ובמאבק, מן הסתם גם להוספת תקנים ובטח למען שיפור תנאי העבודה והמשכורת.
כמו המורים, כך גם העובדים הסוציאליים, סובלים מאותן בעיות: יש הרבה מהם, רף הכניסה למקצוע הוא נמוך יחסית, המשכורות נמוכות והציבור ולבטח הממשלה בדרך כלל מתייחס אליהם כמשהו מובן מאליו. מהצד השני, כמו המורים, כך גם העובדים הסוציאליים, הם מקצוע חשוב במיוחד לחברה.
דבר נוסף המשותף לדעתי גם לעובדים הסוציאליים וגם למורים הם האימפוטנטיות של הארגון ואין הכוונה לראשי הארגון, אלא לחברי הארגון. הם מוכנים שירקו עליהם ויגידו כי יורד גשם, הם אמנם מוכנים לשבות, אבל לא מוכנים ללכת עד הסוף ובעיקר, לא ממש משתפים פעולה.
גם כאשר המורים שבתו וגם היום כאשר העובדים הסוציאליים נאבקים, הם חייבים לדעתי ליצור גל אמיתי של יחסי ציבור גם כדי להגיע למודעות של כמה שיותר אזרחים במדינה על חשיבות המקצוע ובעיקר כדי ליצור לחץ על מקבלי ההחלטות, חברי ממשלה ופקידי אוצר.
הדרך ליצור גל יחסי ציבור היא על ידי ריתמת כל חברי הארגון לנושא. יש הרבה מאוד עובדים סוציאליים. נניח שאחד מכל עשר יפתח בלוג באחת הבלוגיות הקיימות בארץ ויספר באופן אישי על העבודה הקשה, על האנשים שהם עוזרים להם וגם… על התלוש המעליב. הדבר יצור אפקט רציני מאוד. נניח שייש רק חמישים אלף עובדים סוציאליים במדינה. חמשת אלפים בלוגים שעוסקים בנושא יצרו תהודה לא קטנה.
אבל לא רק בלוג. נניח שכל אחד מעשרה עובדים סוציאליים יכתוב מכתב אישי לחבר כנסת, לשר, לראש ממשלה.
יותר מזה, כמעט כל אחד מכיר מישהו שמכיר עיתונאי. נניח שרק אחד מכל עשרה מהם ינסה להפעיל את הקשרים הללו, ללחוץ על עיתונאים בעיתונות היומית, בעיתונות המקומית, ברדיו, בטלוויזיה או בכל אמצעי תקשורת אחר… הלחץ וריבוי הפניות יניב בסופו של דבר את הכיסוי התקשורתי הרצוי.
מכתבים למערכת, מאזינים מדברים ברדיו, תגובות בפורומים, טוקבקים, תגובות בבלוגים. אם כל אחד מהם יעשה רק פעולה אקטיבית אחת… כל זה יצור נחשול אדיר של מודעות ציבורית למאבק, ולעבודה הקשה והחשובה של ציבור העובדים הסוציאליים (או כל ארגון עובדים אחר).
אני לא נאיבי, אני לא חושב שמכתב של יו"ר הארגון אל חבריו אכן יניע את הגל הזה. לדעתי הארגון חוץ מלשכור משרד יחסי ציבור וחוץ מלשכור לוביסטים, הוא גם צריך לשכור מישהו שמתמחה בנושא אשר יצור תוכנית אב ויפעיל את המחאה הציבורית הזאת בצורה מלאה. יוציא מידי יום מסרים באימייל או באתר סגור ובעצם ייצור וינהל בצורה מבוקרת את גל יחסי הציבור המדובר.
יחסי ציבור ברשת – בלוג טור של בלינק/פג'ו – רעיון פשוט מבריק
לפני כמה ימים התוודעתי למבצע /תחרות של חברת בלינק עבור פג'ו- הבלוג טור - מסע בלוגרים בפג'ו 308. בבסיס הרעיון קוראים אנשי בלינק לבלוגרים פופולאריים, יותר או פחות, לקבל לרשותם מכונית פג'ו חדשה למשך יומיים, לנסות אותה ולאחר מכן לתעד את חוויותיהם בבלוג שלהם.
פניה לבלוגרים בכדי שינסו מוצר מסוים ויסקרו אותו בבלוג, זה לא רעיון חדש. לא מעט אנשי יחסי ציבור עושים זאת במסגרת פעילות יחסי ציבור באינטרנט, אבל הבלוג טור הוא רעיון יצירתי במיוחד ואפילו מבריק בעיני.
אחת ממטרות יחסי הציבור ברשת היא ליצור באזזז. עצם העלאת הרעיון, הקריאה להגיש מועמדות בכדי להצטרף לבלוג טור יוצרת את הבאזזז בפני עצמו. בהמשך, כאשר יבחרו הבלוגרים, כאשר יצאו למסע ולבטח אחריו יגבירו אנשי בלינק ו/או אנשי יחסי הציבור של פג'ו, את החשיפה התקשורתית ברשת וגם מחוצה לה.
גם בלוג המבצע הכולל תמונות וסרטונים של הפג'ו החדשה הוא רעיון נהדר שמיושם בצורה נפלאה.
ולמרות ההתלהבות שלי, יש לי שתי הערות, אחת קטנה, אחת גדולה יותר. אתחיל עם הקטנה: לדעתי מיותר לקרוא לזה תחרות. אני לא בטוח שיש הסתערות של בלוגרים, וגם אם יש, עדיין זו לא אמורה להיות תחרות. אפשר להסתפק במילה "מבצע", או כל מילה אחרת. המילה "תחרות" עוד עלולה לגרום לאנטגוניזם קל בקרב הבלוגרים שלא יבחרו למסע.
ההערה הגדולה יותר היא ההתייחסות לנסיעה בפג'ו החדשה במשך יומיים כאל "צ'ופר מהסרטים". כל מי שירצה להתנסות בפג'ו החדשה יוכל לפנות לסוכנות ולקבל נסיעת מבחן. בקיצור, זה לא כזה גליק גדול. הקטע היותר משמעותי הוא עצם ההשתתפות והחשיפה המיועדת.
כל בלוגר רוצה חשיפה, רוצה להשפיע, רוצה שיתייחסו אליו כאל משפיע ולפיכך "הפרס הגדול" הוא עצם ההשתתפות והחשיפה אחר כך.
בכל מקרה, רעיון מבריק, ביצוע נהדר וכל הכבוד לבלינק. אני אמשיך לעקוב אחר המבצע/תחרות לראות איך העניין יתפתח.
קישורים: פרופ' מרדכי קרמר
מי רשאי לעסוק ביחסי ציבור?
כמעט בטעות הגעתי למאמר של שלי היאט בבלוג שלה בקפה דה מארקר על הצורך בהסדרת מקצוע יחסי ציבור. מאמר מעניין ועוד יותר מעניין כאשר הוא נכתב על ידי עורכת דין העוסקת בתחום יחסי הציבור.
היאט כותבת שלדעתה ישנם מספר כשלים בתחום יחסי הציבור – מקצוע שבעצם כל אחד יכול להתחיל ולעסוק בו מתי שהוא רוצה ללא כל צורך בהכשרה, ניסיון, בטח שלא בתעודה. הכשלים שהיא מונה כוללים מידע מוטעה שעלול להוביל לתביעות דיבה, חוסר אתיקה, חוסר בהכנה, עבודה על טקטיקה ללא אסטרטגיה וכיו"ב. בסיכום מאמרה מציעה היאט פיתרון בדמות לשכת יועצי התקשורת שמסדירה את התחום, או במילים אחרות, להפוך את תחום יחסי הציבור לגילדה מקצועית שתעניק תעודות מקצועיות שמתירות לעסוק בתחום. כך זה בעולם המשפטים, כך אצל רואי החשבון, כך גם אצל הפסיכולוגים.
יש צדק וחוכמה בדבריה. נתקלתי כבר בעשרות לקוחות שעבדו עם חובבנים, שילמו להם כסף ולא קיבלו כלום ואחר כך השמיצו ברחבי הרשת (ומחוצה לה) גם את האנשים וגם את מקצוע יחסי ציבור בכללותו.
מהצד השני, נדמה לי שבתחום כה חמקמק שקשה להגדירו וגם כמעט בלתי אפשרי לכמת אותו, הרי שלקבוע תנאי סף זה כמעט בלתי אפשרי, מה גם שמקצוע יחסי ציבור כולל בתוכו כל כך הרבה תחומים. כך למשל יחסי ציבור באינטרנט. בחור צעיר שגדל וחי בתוך האינטרנט עם הרבה קומון סנס יכול לעשות יחסי ציבור נפלאים ברשת לעומת איש יחסי ציבור עם ותק של שלושים שנה בלי שום הבנה במקצוע (ויש הרבה כאלו).
בחורה צעירה וחרוצה עם הרבה מוטיבציה ואסרטיביות וגם מחשבה יצירתית יכולה לתת ללקוחות שלה שירות שהוא טוב ואפקטיבי פי אלף מכל אנשי יחסי ציבור מנוסים ש"מבלבלים את המוח עם אסטרטגיה".
יש איגוד ליחסי ציבור שבדרך כלל עושה קצת רוח פעם ב… לפני שהוא מחלק פרסים שנתיים אבל ככלל אין לו שום כוח ועוצמה ורבים מאנשי יחסי הציבור אינם מתייחסים אליו ברצינות.
מיסוד גילדה מקצועית, לישכה שתחליט מי כן ומי לא, אמנם תיצור אולי איזשהו תקן ואולי גם תועיל לרמת המחירים (תיצור היצע נמוך, כך לפחות בתחום הפסיכולוגים) אבל בעיני היא חסרת היגיון ופשוט לא מחוברת למציאות.
רעיונות ליחסי ציבור לקראת חגים ומועדים
ניסיתי להרכיב רשימה של 10 טיפים ל-יחסי ציבור. והצלחתי להגיע רק ל-7. עדיין שווה להציץ. אם למישהו יש רעיונות, אשמח אם יוסיף
1. עצבו ברכה מיוחדת ויצירתית: תמונה, מצגת סרטון או אפילו על בסיס טקסטואלי והפיצו אותה לרשימת תפוצה רחבה כמה שניתן (לא ספאם!). ככל שתהיה מקורית יותר, מיוחדת יותר ויחד עם תזמון מתאים. ברכה מתאימה עשויה להפוך לויראלית ו"לבקר" בעשרות ומאות אלפי תיבות דואר אלקטרוני. גם יחסי ציבור באינטרנט יהיו אפקטיביים ביותר.
2. ערכו אירוע מיוחד ייחודי לקראת כל חג: מסיבה, יום עיון, אירוע הרמת כוסית, צעדה, מרוץ ועוד. האירוע עצמו יהווה בסיס לפעולות יחסי ציבור בעיתונות הארצית והמקומית ואם יהיה מוצלח, יוכל להפוך למסורת.
3. רתמו את עובדי הארגון לפעילות התנדבותית וקהילתית לקראת החגים – משלוח מנות לנזקקים לקראת פורים, איסוף מזון לקראת פסח. ניתן לבחור מטרות התנדבותיות מיוחדות ולהשקיע בגיוס מתנדבים נוספים. עצם לקיחת הבעלות היא מעשה בעל אפקט יחסי ציבור. אתר אינטרנט יחודי, גיוס בסלבריטאים ו/או חברות מתחומים שונים יכולים להפוך את הפעילות למשהו המוני
4. השתדלו לצאת במבצע שיווק יחודי ומקורי הקשור לחג. אמנם קל להגיד ואולי קשה ליישם, אך ככל שהדבר יהיה מקורי ויצירתי יותר, כך יקבל כיסוי תקשורתי רחב יותר.
5. כדאי לזכור כי בתקופות מועדים צפופות במיוחד, כל אמצעי המדיה יוצאים במוספים מיוחדים ולמעשה "יש הרבה עיתון". הערכות מוקדמת ונכונה (חודש מראש) עם הצעות לאייטמים מקוריים תניב כתבות רבות בעיתונות.
6. אם גוגל יכולים, גם אתם יכולים לעשות זאת – שנו את העמוד הראשי של אתר האינטרנט בהתאם לכל חג והדגישו את העניין בהודעות לעיתונות ובפרסומים רשמיים (חיפשנו את האתר לקראת פורים).
7. הכינו מתנה קטנה לקראת החג, חלקו אותה לאנשים נבחרים וערכו משחק או הגרלה בקרב כל מי שהם מפנים הלאה או כל מי שנרשם באתר. אנשים מוכנים לעשות הרבה מאוד כדי לקבל מתנה בחינם. ממסכות ותחפושות מיוחדות לפורים, חנוכיות לחנוכה, דגלים ושירונים לקראת יום העצמאות, חוברות מתכונים לעוגות גבינה לקראת שבועות ועוד.
הפצת הודעות "סתמיות" לעיתונות
לעיתים קרובות קורה שלחברות אין חומר משמעותי לפעילות יחסי ציבור על בסיס קבוע. לא כל יום יש עסקה גדולה, מוצר חדש, או פעילות חשובה ששווה לדווח עליה או לחילופין, האירועים המתרחשים הם "סטנדרטיים" או לפחות כאלו שאינם מעניינים במיוחד את התקשורת. על כל נשאלת השאלה האם לחפור ולהוציא למשל הודעות יחסי ציבור גם אם הן סתמיות ואין להן שום תוחלת או סיכויי פרסום.
התשובה היא בהחלט כן מכמה סיבות:
פעילות יחסי ציבור אמורה להיות קבועה ומתמשכת. פעילות זו כמובן שאינה אמורה להישען אך ורק על הפצת הודעות לעיתונות, כדי להראות המשכיות, מומלץ להמשיך ולהוציא כמות מסוימת של הודעות על בסיס קבוע ולו כדי ליידע ולהציג פעילות מתמשכת. בכל מקרה, חשוב לזכור שלא "להפציץ" בעודף מידע בייחוד כאשר מדובר על מידע פחות משמעותי.
אם וכאשר הוחלט להכין ולהפיץ הודעות "סתמיות", כדאי להדגיש בפני העיתונאים הנמענים כי הודעות אלו הן "לידיעה בלבד" – בבחינת ירצה להשתמש בבקשה, לא ירצה, לא נורא. העיקר שידע כי החברה פועלת וממשיכה ליידע אותו בפעילותה.
לעיתים קרובות, הודעות אלו עשויות לשמש כפילר (כלומר, נכנסות כדי למלא שטח) ו/או עשויות לספק בסיס מידע רחב אם ירצה לסקר את החברה באופן מלא יותר.
תועלת נוספת להודעות הלו הן היותן בסיס רעיוני לכתבות עתידיות.
הודעות לעיתונות "סתמיות" -חשובות גם כדי לידע באופן ישיר את קהלי היעד השונים אם באמצעות דיוור ישיר, אם באמצעות בלוג ארגוני ואם ככלי נוסף לפעילות יחסי ציבור באינטרנט של החברה.
גוגל כמו גוגל – יחסי ציבור נונשלנטים ב-"שעת כדור הארץ"
הבוקר בסביבות השעה שש, הפך המסך של גוגל ישראל לשחור. ברגע ראשון חשבתי שאולי השתלט על עמוד הבית שלי איזה אתר אחר, אבל בבדיקה חוזרת כמובן הבנתי (וגם נזכרתי שקראתי משהו על זה) שמדובר בשעת כדור הארץ – יוזמה שנועדה לעורר את המודעות להתחממות הגלובלית.
היוזמה היא כמובן לא של גוגל, אלא של ארגונים חברתיים בארץ ובכל העולם שבחרו לעורר את המודעות לנושא בקריאה לכיבוי אורות בכל העולם באותה שעה – היום ה- 27/3/2008 בין שמונה לתשע בערב.
על הנושא עוד רבות ידובר ויפורסם בכל אמצעי המדיה אבל מבחינת בלוג זה, מה שמעניין הוא לדבר על יחסי ציבור.
פעילות למען הקהילה היא חלק כמעט אינטגרלי מתוך פעילות יחסי ציבור. פעילות זו זוכה לכיסוי תקשורתי רחב בדרך כלל, זוכה לתגובות חמות ויוצרת לארגון הפועל למען הקהילה תדמית חיובית בקרב הציבור הרחב ובהתאמה בקרב קהלי היעד שלו. השאלה היא איפה להשקיע, כמה וכמה לתת לזה במה.
חברת גוגל שמצד אחד יש לה תדמית של חברה מדהימה מכל הבחינות (קצב גידול, קצב גידול הכנסות, מקום שכיף לעבוד בו ועוד) זוכה גם בשנתיים האחרונות לכתובות התוהות עד כמה היא "מסוכנת לציבור". מבחינת החברה, התגייסות למען פעילות קהילתית היא כמעט בחזקת Must.
בחברת גוגל שכבר אינה חברת סטרט אפ קטנה, אלא אחת מחברות ההייטק הגדולות שייש, לבטח בודקים שוב ושוב מטרות חברתיות קהילתיות להירתם אליהן: שעת כדור הארץ, ההתחממות הגלובלית מתחברת ובכלל, נושא האקולוגיה העולמית מתחבר לחברה כמו כפפה ליד.
גם האופן שבו גוגל מבצעת את העניין נפלא. לרוב, פעילות יחסי הציבור של החברה נעשתה במעין נונשלנטיות – לא פרסום מסיבי והשקעה בייזום כתבות וראיונות או דברים אחרים, אלא שחרור הודעה קצרה לעיתונות או בקרב הבלוגים של החברה ולתת "לרשת לעשות את שלה". גם במקרה זה, מדובר על פעולה חריגה – אין ספק שחלק ניכר מגולשי הרשת יכנסו היום לגוגל ישראל, יראו את המסך השחור, יתהו ויקבלו תשובה והדבר יהפוך לשיחת היום או לפחות לאיזכור היום. פשוט ענק.
יחסי ציבור באינטרנט: גם כדי לקבור עבר במנועי חיפוש
לפני כמה ימים קראתי הודעה בפורום יחסי ציבור בתפוז של מישהו שרוצה לעשות טובה לחבר שלו, דרור חסידים שנחשד בפרשה כלשהי ומסתבר שהאשמות כנגדו היו מופרכות… אבל מי שעושה חיפוש על השם שלו בגוגל ישר מגיע לפרסומים השליליים.
אותה הודעה חזרה כמעט בכל פורום והוכתרה ביני לבין עצמי כספאם בפורומים. ברור היה כי אותו חבר, כל מטרתו הייתה להפציץ את הרשת בהודעות שכאלו כדי לקבור את הפרסומים הללו מאחור.
אני לא זכרתי את הפרשה הזו (או אולי אפילו לא שמעתי עליה) אבל כאשר ראיתי את ההודעה, פתחתי חלון נוסף בדפדפן והרצתי את השם דרור חסידים. כן עכשיו אני יודע במה הוא נחשד.
אם נתעלם לרגע מהמחשבה על קונספירציה (שהוא כן רצה להעיר את הפרשה) ואם גם נתעלם מהעובדה שיכול להיות שמדובר במר חסידים עצמו, הרי שלא רק שלא הועיל, אלא אפילו הזיק. הוא העיר מחדש את הפרשיה הזו וגם הפנה אליה הרבה מאוד תשומת לב. גם אם יצליח לקבור בעמודים אחוריים את הפרסומים (הוא לא מצליח) הרי שהפרסומים החדשים בכל הפורומים יוצרים סקרנות לחפש במה נחשד חסידים בעבר.
בוודאות מוחלטת אני יכול לומר כי אם אותו חבר המפציץ את הפורומים בתפוז וכנראה גם באתרים אחרים, או דרור חסידים עצמו, היה פונה לאיש מקצוע המתמחה בתחום יחסי ציבור באינטרנט, הרי שתוך חודש עד שלושה חודשים היו הפרסומים השליליים נקברים מאחור. כן, זה אולי היה כרוך בתשלום (אני הייתי גובה על השירות הזה כ-6,000 שקלים חדשים), אבל לא משהו שאי אפשר לעמוד בו.
זה גם מוביל באופן ישיר למושג מיתוג אישי באינטרנט, מושג שכיום הופך להיות נפוץ יותר ויותר וקיימים כמה בלוגים ואתרים העוסקים בתחום. (שווה להריץ חיפוש ולקרוא כמה דברים בנושא)
על כל פנים אני מאחל הרבה הצלחה לד"ר דרור חסידים שאכן תצלח דרכו בעתיד באופן כללי ובמקביל גם שהפרשיה המעיבה תיקבר בעמודים אחוריים בגוגל.
הבלוגים של השב"כ – אקט נפלא של יחסי ציבור
השבוע פורסם בכל אמצעי התקשורת כי השב"כ פתח פלטפורמת בלוגים. המטרה המוצהרת של הבלוגים, וכך אף כתוב בפתיח האתר, היא לאפשר לגולשים לקרוא קצת יותר על עבודת השב"כ, עבודת המטה ובהתאמה לעניין עובדים מתחום ההייטק להגיש מועמדות לעבודה בשב"כ.
ארבעת הבלוגים של עובדי השב"כ הם של עובדים אגף מערכות המידע של הארגון החושפים מעט מפעילותם.
ככלל, יש כאן אקט כפול של יחסי ציבור לשב"כ. כדבר ראשון – התדמית של הארגון שבעבר נחבט לא מעט בגלל כל מיני פרשיות עולה – השב"כ החליט לפתוח כמה שערים קטנים ולספק הצצה אליו פנימה ובכך לשפר את תדמיתו על בסיס קבוע.
הדבר השני, המשמעותי יותר מבחינת שירות הביטחון, הוא מול העובדים הפוטנציאלים. אני מניח שבתהליך הכנת הבלוגים, גם בא בחשבון כל נושא יחסי הציבור פנימה ולמקורבים (בני משפחות וחברים) שמטרתם לטפטוף את המסרים התקשורתיים: השב"כ הוא גוף מתקדם מבחינה טכנולוגית, השב"כ הולך ונפתח החוצה, טוב לעבוד בשב"כ.
כבר כתבתי כמעט בכל הזדמנות בבלוג זה ובאתר על כך שיחסי ציבור ממוקדים עשויים להביא לתוצאות נאות. נדמה לי שעצם פתיחת הבלוגים ופרסומם בציבור כבר יצר את האפקט הרצוי. מהנדסי הייטק (עובדים פוטנציאלים) יודעים שהשב"כ "מחפש" אותם וכך גם כמעט כל קוראי העיתונים וגולשי האינטרנט התאווים למידע נוסף על הגוף הסודי.
ולעצם העניין – לבלוגים עצמם. הבלוגים לא כתובים כמו שצריך מבחינת יחסי ציבור. הם יותר מידי פרסומיים, יותר מידי מדיפים ניחוח אינטרסים ולא נראים כמו בלוגים טבעיים. למרות זאת עושה רושם כי הם נכתבו על ידי האנשים עצמם ולא על ידי הגוף החיצוני שהקים עבורם (חברה של אדם שוב) את הפלטפורמה. שירותי כתיבת בלוגים ארגוניים ניתנים גם על ידי.
נדמה לי שעם הדרכה נבונה וגם עם הניסיון בכתיבה הבלוגים יעשו מעניינים יותר. אני לבטח אמשיך לעקוב, ובכל מקרה, אני מסיר את הכובע גם על ההחלטה גם על הביצוע, ובטח שעל החשיפה.
בלוג ארגוני הוא אמצעי יחסי ציבור מעולה, אבל…
בלוג ארגוני הוא כלי מצוין עבור יחסי ציבור בכלל ו-יחסי ציבור באינטרנט בפרט. על זה אין ויכוח ובקרוב יעלו שני מאמרים בנושא באתר. אבל מסתבר שאם לא עושים את זה נכון זה עלול לגרום נזק.
כתבה מצוינת של עידו קינן בכלכליסט עם הכותרת פק פלופ, מספרת על כך שמקדונלד'ס ישראל פתחה בלוג תאגידי אבל מאחר ומי שניהל אותו היה משרד הפרסום TBWA שכנראה שלא מתמחה בנושא, נחלו כישלון חרוץ.
מסתבר שהבעיה הייתה טמונה בשני כיוונים, האחד – פוסטים סינתטיים שנראו יחצניים מידי, פרסומיים מידי ולא רק שלא שכנעו, אלא להיפך, ממש גרמו אנטגוניזם.
הבעיה השנייה הייתה הטוקבקים: במקום דיאלוג עם החברה, הבלוג הפך להיות כלי להתנגחות בחברה וכפי שקינן מדגיש, "במיטב מסורת ההקצה של האינטרנט".
בסופו של דבר מקדונלד'ס ישראל בחרה להוריד את הבלוג.
בכתבה קינן מראיין את טל פורקוש מחברת TBWA, התקציבאית על פעילות באינטרנט של החברה שמודה בכישלונות וגם מדברת על כך ש"נתפסה" כמגיבה מטעם בטוקבקים.
איתי באנר, יועץ ליחסי ציבור באינטרנט שמנהל בלוג PR 2.0 (בלוג מצויין ומומלץ) טוען כי בבלוג תאגידי, קשה לתת לקוראים ערך מוסף שיגרום להם לחזור. אדם שוב, שהקים חברה חדשה לניהול תכנים באינטרנט (ובין השאר בלוגים) מדגיש את נושא חוסר הניסיון של מי שמפעיל את הבלוגים.
על פי באנר, מילת המפתח היא אג'נדה – "אם יש לך אג'נדה, יש טעם בבלוג, אם אין לך אג'נדה, מה תכתוב שם?"
באופן אישי, כמי שמייעץ ומנהל בלוגים עבור לקוחות בתור כלי יחסי ציבור, אני בהחלט מסכים לטענות אלו, למרות שאת המילה אג'נדה הייתי מחליף באסטרטגיה, ואת נושא חוסר הניסיון הייתי מחליף ב-הדרכה והנחיה מתאימה.
בלוגים ארגוניים צריכים להיות כמה שיותר אותנטיים, כלומר, לאו דווקא חשוב הניסיון של כותבי הבלוגים (חשוב) אבל חשוב יותר שמי שמנחה ומנצח על העניין או לפחות יבין בנושא.
באיזשהו אופן יש לי איזו תחושת בטן שבמשרד הפרסום TBWA (שהוא ללא ספק משרד מעולה!) חשבו שהם גם מבינים ביחסי ציבור ולבטח בגלל הפעילות הדיגיטלית הענפה שלהם, יודעים גם לנהל מערך יחסי ציבור באינטרנט.
מסתבר שטעו.
יחסי ציבור מאוד מתקדמים רק לא נראים לעין
ב-28 לפברואר פורסם בדה מארקר מאמר ביקורת על יחסי ציבור פרי עטו של יוני סער, הבעלים של פרומרקרט, חברה לקידום אירועים. במאמר שפורסם תחת הכותרת יח"צ בלי מחץ התלונן סער כי תחום יחסי ציבור בישראל הוא מיושן וכי העוסקים בו אינם מתוחכמים ומקובעים בתוך שיטת משלוח הודעות לעיתונות.
בתחילת המאמר סקר סער את הכתבה שפורסמה על מכורי המק יחד עם כל הכתבות על המקינטוש החדש, וטען כי היא לא נוצרה מיחסי ציבור. עוד סיפר על קמפיין יחסי הציבור של עריית אמסטרדם שהזמינה מאה בלוגרים שיכתבו על העיר המתחדשת.
המשפטים ה"מכעיסים" במאמר הם:
אבל השכלול בתעשיית המידע לא גרר אחריו שכלול בתעשיית יחסי הציבור. היא, וגם הלקוחות, לא הצליחו להדביק את השינוי ולהפוך את יחסי הציבור של מותגים מכלי טקטי לכלי אסטרטגי
וגם
ככל שכוחו של הכלי הזה עולה כך יורדות רמות התחכום, החשיבה, התכנון והשימוש המקצועי
וציטוט אחרון:
האם העוסקים בתחום עוד לא השתכללו? האם הלקוחות עוד לא הבינו את הכלי ואיך להשתמש בו בצורה מושכלת? אינני יודע. אבל אני יודע שהתחום הזה זקוק לניעור בשני הצדדים – הלקוחות והסוכנויות
ראשית באופן עובדתי, מאות ואלפי האינצ'ים שנכתבו על המק החדש וכך גם הכתבה על מכורי המק, כולם נולדו באותו משרד יחסי ציבור של יבואנית למוצרי אפל. כמובן שזו פעילות יחסי ציבור מורכבת, מאומצת ובעיקר מוצלחת (וזה אני יודע מידע אישי).
שנית, תעשיית יחסי הציבור בישראל חלקה משוכללת וחלקה מיושנת. כל הלקוחות והלקוחות הפוטנציאלים מודעים לעובדה שיחסי ציבור הם כלים אסטרטגיים ולא רק כלים טקטיים. אינני יודע מאין שאב סער את ההחלטה הזו, אבל ללא ספק היא אולי נשמעת טוב, אבל היא פשוט לא נכונה.
נדמה לי שכל פעילות יחסי ציבור באינטרנט, כל נושא הבלוגים, הפעילות בפורומים, רשתות חברתיות זו התפתחות מעניינת של עולם יחסי הציבור ולבטח מוצלחת ומשוכללת.
אני אמנם לא חושב שהטיפול במשבר טיב טעם היה טוב מצד יועצי יחסי הציבור של טיב טעם לדוגמא, אבל ללא ספק היה מתוחכם ומתקדם. גם הפעילות של קוקה קולה בקיץ (כפר הנוער, הרשת החברתית) וכך גם תוכניות שלימות, כתבות ומוספים שרק עין מקצועית תדע לזהות בהן את אצבע יחסי הציבור.
הבעיה האמיתית של יחסי הציבור היא התדמית שלהם ותדמית זו קשה לתקן, משום שלא כל הלקוחות רוצים לספר איך ומה יחסי הציבור עבורם ולבטח גם לא כל אנשי יחסי הציבור מעוניינים לפרט את הנושא, אבל מכאן ועד לומר שזו תעשייה מיושנת? הדרך ארוכה. אולי הבעיה היחידה היא אצל סער עצמו שבתחום קידום המכירות אולי אין טוב ממנו (פרומרקרט היא החברה המובילה בתחומה ובצדק) אבל בתחום יחסי ציבור מבין קצת פחות.
יחסי ציבור בפורומים (התחזות) – 1
נניח שהייתי עושה יחסי ציבור למסעדה (זה אמנם לא בפוקוס הפעילות שלי, אבל…) וכחלק מהשירות הייתי גם מספק שירותי יחסי ציבור באינטרנט, לבטח הייתי כדבר ראשון סורק פורומי אוכל שונים ובודק באילו מהם סוקרים מסעדות.
הצעד השני שלי היה להירשם לפורומים הללו לפחות תחת שלושה או ארבעה זהויות כאשר אחת מהן הייתה תחת שמו של מנהל המסעדה או מישהו המזדהה כאחד הפועל מטעם המסעדה עצמה ותחת כתובת IP שונה (באמצעי פרוקסי שונים).
את הזהויות האחרות, הייתי מפעיל במשך תקופה לא קצרה, שלושה שבועות, חודש, כמשתתפי פורום רגילים לכל דבר. מגיבים, שואלים, עונים ללא שום אינטרסים, מבקרים במסעדות… זה די הרבה עבודה, אבל, מי אמר שיחסי ציבור זה מעט עבודה?
לאחר יצירת האמינות של הדמויות, הייתי מזמין בדמות של מנהל המסעדה את חברי הפורום לביקור במסעדה עם איזה דובדבן קטן, הנחה של 10%, מנות אחרונות על חשבון הבית, או משהו כזה.
לא הייתי קופץ בזהויות האחרות להיות "ראשוני המבקרים" במסעדה, אלא מחכה לתגובה או שתיים של חברי הפורום. בזמן מסוים, אולי כמה ימים אחר כך, הייתי מודיע תחת אחת הדמויות כי אני מתכוון לבקר היום או מחר במסעדה, אולי אפילו מנהל איזה דיאלוג עם עצמי, עם זהות אחרת – שמעתי שכדאי לטעום את זה או את זה (לא מניסיון אישי עדיין, אלא שמעתי ש…).
בשלב הבא הייתי כותב ביקורת מסעדה חיובית. לא חיובית של 100 אחוז, לא מתלהמת, אבל בהחלט ביקורת חיובית ומפורטת שגם כוללת ביקורות קלות. ("הקינוח הזה והזה היה פחות טוב ממה שהוא נראה, אבל עדין טעים").
שבוע אחרי, דמות אחרת (שעדיין משתתפת פעילה בפורום) הייתה מתעניינת לגבי המסעדה, האם המבצע לחברי הפורום עדיין נמשך ומי ניסה… ובהמשך… גם דמות זו הייתה חוזרת עם התרשמות חיובית מאוד, אך עדיין עם ביקורת קלה. (מלצר נוסף היה גורם לשירות להיות הרבה יותר טוב) וכן הלאה…
פעילות שכזו למרות שהיא בהיבט מסוים לא לגמרי מוסרית (התחזות), עדיין היא אפקטיבית, יוצרת ומותירה רושם חיובי על הלקוח בקרב קהלי יעד פוטנציאלים, מקדמת את המסרים של המסעדה וגם אמינה.
זוהי תגובה ראשונה לכתבה שהשתתפתי בעיתון כלכליסט בה על התחזות ברשת לצרכי יחסי ציבור .
יחסי הציבור למודו ולדב מורן נהדרים (עם כוכבית קטנה להם ולגלובס)
בעבר התמחיתי בפעילות יחסי ציבור להייטק. במהלך השנים האחרונות הוספתי שירותים כמו יחסי ציבור באינטרנט ובעיקר התחלתי לעבוד עם לקוחות מתחומים נוספים ולמרות זאת, אני תמיד מתעניין בפעילותם של הקולגות בתחום ההייטק ונהנה לראות "עבודה טובה".
אתמול בלילה חשבתי שמגיע כל הכבוד ליחסי הציבור של דב מורן וחברתו החדשה מודו. אני אמנם לא יודע מי הם, פשוט יופי של עבודה. זה התחיל עם פרסום ראשוני של גיא גרימלנד בדה מארקר על עצם העובדה שהוא מקים סטרט אפ חדש (זה היה כנראה באזז) ואחר כך בכל "פיפס" קטן – כיסוי נהדר בכל העיתונות כמו גיוס ההון (עדיין לא סופר מה החברה הולכת לעשות).
השיא היה כמובן בשבוע שעבר פורסם בגדול מקיר לקיר מה הסטרט אפ הזה עושה, על המוצר, החברה ועל דוב מורן בכלל וגם החזון והכיוון.
אני לא מכיר את דב מורן אישית. שמעתי אותו כמה פעמים מדבר. הוא אדם כריזמטי, בעל חזון ולפי התמונות של יחסי הציבור (כך הקרדיט לפחות) הוא גם משתף פעולה בצורה נהדרת, כלומר, מצטלם במגוון פוזות שלא כל אחד היה מסכים לעשות כך. ההצלחה שלו עם אם סיסטם בכלל ובפרט המכירה הגדולה לסאן דיסק, מינויו ליו"ר טאוור ואמירות נוספות, הפכו אותו ללא ספק לאדם ששווה לראיין אותו ולכתוב עליו.
גם העובדה שחתם על הסכם עם סלקום הוסיפה לעניין עם יחסי ציבור נוספים מכיוונו של רני רהב.
ועכשיו כוכבית:
את עיתון גלובס אני קורא בדרך כלל בשעות הבוקר ולכן פספסתי את העמוד הסקפטי שהוקדש לדב מורן. כשקראתי אותו חייכתי לעצמי. מצד אחד, כן, בהחלט, עיתונאים ראוי שיטילו ספק. תפקידם להביא מידע וגם לפרשן אותו מעט לטובת הקוראים, אבל בגלובס זה נראה בוטה מידי, מעין כעס על כך שלא קיבלו שיתוף פעולה מלא או בלעדיות.
על הבלעדיות העיתונות שהעיתונות אוהבת ודורשת אכתוב יום אחד בהרחבה, אבל אציין שכאשר עיתון מסוים מקבל בלעדיות, המתחרים לא כל כך אוהבים את זה בלשון המעטה. הם יכולים להתעלם מהאייטם, לפרסם אותו האייטם בקטן במקרה אחר.
הבחירה של גלובס להיות סופר סקפטי משאירה טעם לא טוב בפה בייחוד לאור "חגיגות דב מורן" בדה מארקר. זה פשוט נראה מגמתי מידי. מעין "נתתם בלעדיות לדה מארקר? עכשיו תלמדו לקח".
אני בטוח שגם העיתונאים בגלובס, גם העורכים וגם הקוראים מחזיקים אצבעות לכל סטרט אפ ישראלי שרוצה להיות מספר אחד בעולם. מסתבר שחברות ישראליות יכולות "לעשות את זה" (צ'ק פוינט, טבע, קומברס, מרקורי ועוד). אני בטוח שהקוראים מעדיפים כיסוי לא הולם ולא מתלהם, כלומר העובדות פלוס ספק קל במשבצת הפרשנות. אבל קיצוניות שכזאת היא קצת… איך להגיד את זה… לא במקום.
אז יופי של יחסי ציבור, מצד שני, כוכבית לגלובס וגם כוכבית על הפעילות מול גלובס.