קהילת יחסי ציבור בקפה דה מארקר ופורומי יח"צ נוספים
לפני כשבוע וחצי הצטרפתי אל צוות מנהלי קהילת יחסי ציבור בקפה דה מארקר – קהילה קצת רדומה ולא ממש פעילה, אבל עם הרבה פוטנציאל לדעתי.
קהילה זו, יחד עם הפורומים ליחסי ציבור בתפוז וב-YNet הם למעשה המקומות היחידים שמאפשרים מפגש וירטואלי לאנשי יחסי ציבור בינם לבין עצמם, למנהלים, לאנשי שיווק וגם לסטודנטים לתקשורת לשאול, להתעניין לקבל טיפים בתחום ואולי גם להתרשם מאנשי יחסי ציבור אלו או אחרים.
אחד הדברים המעניינים ששמתי לב במסגרת ההשתתפות הפעילה שלי בשלושת הפורומים הללו (וכאמור, בשבוע וחצי האחרונים גם כמנהל הפורום) הוא שרוב אנשי יחסי הציבור בארץ, רוב האנשים העובדים במשרד יחסי ציבור, לא ממש פעילים בפורומים. על השאלה כמה מהם מציצים בפורומים הללו אין לי תשובה אבל לקהילת יח"צ בקפה דה מארקר מונה כ1,550 אנשים רשומים כאשר לפחות רבע מהם פעילים בתחום יחסי הציבור או התקשורת. ,
על השאלה למה הם לא משתתפים אין לי תשובה חד משמעית, אלא רק כמה השערות:
ראשית, רוב אנשי יחסי הציבור בארץ עסוקים מאוד בפעילות עבור לקוחותיהם ומשאבי הזמן שהם מוכנים להשקיע בפורומים האלו נמוכה.
שנית, רוב המשרדים בארץ כמעט ולא פעילים ברשת. אין להם מספיק ידע והיכרות בתחום ולבטח אין מספיק מודעות לתחום של יחסי ציבור באינטרנט.
סיבה שלישית ולא פחות משמעותית היא שמבחינה עסקית זה לא ממש אפקטיבי - פעילות בפורום יחסי ציבור לא מביאה כמעט לקוחות.
באשר לקפה דה מארקר יש סיבה נוספת והיא – ירידת נפח הפעילות מאז הקמתה ועד עתה. קפה דה מארקר הוקמה כרשת חברתית עסקית שנועדה להפגיש את קהילת העסקים בישראל. מטבע הדברים, אחרי ההייפ הגדול הייתה נשירה טבעית עד לכדי רבע או אפילו חמישית מאלו שנרשמו בהתחלה. אולי כי הרשת לא ספקה את הסחורה שהבטיחה (מפגשים עסקיים וירטואליים) אולי כי השימוש בה רצוף בתקלות טכניות.
באופן אישי אני מאמין כי פורומים פעילים של יחסי ציבור עשויים לתרום לא מעט לתדמית של המקצוע ומעבר לזה, המפגש הוירטואלי מעניין אותי.
כמנהל משרד יחסי ציבור הפעיל מאוד ברשת ומספק שירותי יחסי ציבור באינטרנט, אך טבעי הוא שאציג פעילות משמעותית ברשת בכלל ובפורומים של יחסי ציבור בפרט.
כמה מילים על כותרת יחסי ציבור
אמש הודיע מאיר אורבך באופן פומבי כי הוא עוזב את את כותרת, משרד יחסי הציבור המוביל בישראל. מאיר עובד בכותרת, אם זיכרוני אינו מטעני, החל משנת 1995. את דרכו החל כעוזר תקציבאי, המשיך כתקציבאי, תקציבאי בכיר ובשנים האחרונות שימש בתור מנהל המשרד.
הודעת הפרישה של מאיר החזירה אותי שמונה שנים לאחור, ליום שבו עזבתי אני את כותרת. אני זוכר את הרגע בו יצאתי מהדלת. פתאום אבן כבדה ירדה לי מהכתפיים, כבר לא אחראי על כל עשרות הלקוחות והעובדים ומצד שני צביטה חזקה – איך עוזבים מקום כזה? איך הם יסתדרו בלעדי? וגם ובעיקר… הרבה געגועים.
כותרת יחסי ציבור היה עבורי חממת גידול אמיתית. שם התוודעתי מה זה יחסי ציבור, איך עושים יחסי ציבור מה המשמעות של יחסי ציבור… את הכל למדתי ממורי ורבי ניסו כהן, איש מבריק ויצירתי במיוחד. בשנים האחרונות שהה ניסו בארצות הברית ובקרוב, כך אומרות לפחות השמועות, יחזור לארץ.
כותרת היה מתחילת דרכו ועד היום, משרד יחסי ציבור מוביל – הן בגודלו, בהיקף ובכמות התקציבים שהוא מטפל, ובעיקר במקצועיותו. המשרד החל את דרכו כחברת בת של משרד הפרסום אריאלי. בתחילת הדרך פעלו בו שלושה שותפים: תמי אריאלי, שוש קינמון וניסו כהן.
בהמשך, עזבו אריאלי וקינמון וניסו נותר כמנכ"ל ובעלים עם אוריינטציה חזקה להייטק. בתקופתו (תקופה בה שימשתי כתקציבאי, כיד ימינו של ניסו ולאחר מכן כמנהל משרד יחסי ציבור) צמח המשרד והתפתח באופן מואץ, טיפל בעשרות תקציבים, קלט כמות עובדים גבוהה והפך לאחד המשרדים המובילים בישראל עם התמקדות בהייטק ופיננסים.
כותרת היה מאז ומתמיד משרד יחסי ציבור לא מיוחצן. מנהלי כותרת – על פי השראתו של ניסו, לא נדחקו לאירועים מיוחצנים, לידיעות במדורים רכילותיים, לפתיחות חגיגיות ואירועים שהתקשורת אוהבת לכסות. הגישה של ניסו ושאלר המנהלים והעובדים הייתה: "אנחנו משרד מקצועי שתפקידו לחשוף את הלקוחות, לא את עצמו ואם כבר חושפים את עצמנו, אז רק עבור מטרה מסויימת". לעומת זאת מי שהיה צריך לדעת על כותרת, בהחלט ידע ושמע.
במשך השנים האחרונות הקשר שלי עם כותרת נחלש מעט. אני הלכתי לכיוונים קצת אחרים, האנשים שעבדתי עימם עזבו והלכו לכיוונים אחרים ואת מקום תפסו אחרים. ניסו נסע לחו"ל לכתוב תסריטים ומאיר… מאיר המשיך לנהל את כותרת ביד רמה ובזרוע מקצועית ובהרבה הצלחה.
אפשר להגיד על מאיר הרבה דברים: מבריק, צנוע, מקצוען אלף אלף, רציני, יודע את העבודה ועוד כהנה וכהנה, אבל בעיני הוא בראש ובראשונה ומעל לכל, בחור שכיף איתו, כיף להיות במחיצתו, חכם, משעשע עם הרבה חוש הומור. אינני יודע לאן הוא הולך, אולי להיות דובר של גוף גדול, אולי לתפקיד של מנהל שיווק בחברה אחרת, אולי אפילו להקים חברה משלו. אני משוכנע שיצליח בגדול ובכל מקרה, אני מחזיק לו אצבעות.
יחסי ציבור – יש כאלו שלא צריכים. האמנם?
לפני כמה שנים טובות היה לי לקוח ששילם לי ריטיינר חודשי תמורת השתקה או הנמכת כמות האייטמים עליו בתקשורת. מדובר היה בחברה גדולה יחסית שרצתה לשמור על שקט תעשייתי. לדעתו של מנכ"ל החברה, כל אזכור בתקשורת היה עלול להזיק לו. כמובן שאי אפשר לסתום את הפה לעיתונאים – זה לא מעשי, בייחוד לא כשהחברה הייתה פעילה מאוד, המתחרים עשו לא מעט כותרות והעיתונאים שטיפלו בנושא היו חרוצים וטובים. מצד שני בהחלט ניתן היה להשתדל לנסות ולהנמיך את הרעש של כל אייטם שאמור היה להתפרסם. וכך באמת היה.
אותו לקוח כמובן הוא דוגמא קיצונית, אבל עדיין לעיתים אני פוגש אנשים וחברות שברגע ראשון אני מופתע לשמוע כי הם שוקלים לעבוד עם משרד יחסי ציבור.
לפני כחודש פגשתי אדם המעביר סדנאות מסויימות. האיש (המרשים במיוחד יש להודות) הוציא לא מעט ספרים ונחשב לבר סמכא בתחומו. הוא מרואיין מבוקש, תמיד יש לו מה להגיד ולפחות שלוש פעמים בשבוע פונים אליו מאמצעי התקשורת (טלוויזיה, רדיו ועיתונות) לשמוע את דעותיו. כבר בשיחה הטלפונית הסברתי לו שעם כל הרצון שלי למכור לו את שירותי, אני חושש שהפעילות שלי עלולה להפחית את כמות הפניות והפרסומים. מצד אחד, אמנם יראיינו אותו ויכתבו עליו בתחומים המדוייקים אותם הוא רוצה לקדם אבל מנגד, בגלל העובדה שהוא עובד עם משרד יחסי ציבור תרד רמת הספונטניות של העורכים והכתבים לראיין אותו. ככה זה.
אחרי פגישה עמו תפסתי שאולי בתחום קשרי העיתונות עדיף שלא אגע, אלא רק מאחורי הקלעים (בהדרכה) אבל בתחומים אחרים, כמו יחסי ציבור באינטרנט, בהחלט יש לי מה לתרום עבורו.
המשפט – "דברים שרואים מכאן, לא רואים משם" נכון שבעתים במקרים של שתי חברות אחרות שפגשתי לאחרונה. שתיהן חברות מתחום התקשורת (המדיה, לא תקשורת נתונים) אשר מנהליהן מקושרים היטב לכל העיתונאים וגם לקהלי היעד הרלוונטים ובכל זאת מנהלי שתי החברות רצו לשמוע פרטים על אודות שירותי.
ברגע ראשון אמנם התפלאתי "מה, אתם צריכים יחסי ציבור?" אבל לאחר ששמעתי אותם, התברר לי שהם לא רק זקוקים לשירותי משרד יחסי ציבור, אלא הם צריכים שירותים מאוד מדוייקים ומאוד ספציפיים. אמנם לא יחסי ציבור מסורתיים רגילים אבל מצד שני, עם כל היכולות שלהם והקשרים שלהם, הם פשוט לא יודעים אך לקדם באופן עצמאי נושאים מסויימים.
אם אני חושב על זה טוב, הרי זה מה שבעצם כתבתי כאשר גוגל שכרו משרד יחסי ציבור. מצד אחד, גוגל היא חברת ההייטק המתקושרת ביותר בעולם. אין יום שלא מופיעה כתבה גדולה או ידיעה עליהם בכל אמצעי התקשורת הנידח ביותר ולבטח באינטרנט. מצד שני, לגוגל יש אג'נדה שלה ועל אחת כמה וכמה לגוגל ישראל ובגלל ההתייחסות הרבה לחברה, הדברים שמעניינים באופן ממוקד את החברה הישראלית כמעט ולא באים לידי ביטוי. זו הסיבה שגוגל אכן זקוקים ליד אשר לא רק תכוון, אלא גם תבצע.
לסיכומו של דבר, מסתבר שאין חברה או ארגון שלא זקוקים ליחסי ציבור. לפעמים אלו אולי יהיו יחסי ציבור שונים מהתפיסה המקובלת (תכניס אותנו לעיתון) אבל בוודאות כמעט מוחלטת אני יכול לומר כי משרד יחסי ציבור מיומן ויצירתי ידע לתפור לכל חברה שירותי יחסי ציבור המתאימים לם.
הדימוי של אנשי יחסי ציבור בעיני אנשי הפרסום
בימי חיי פגשתי לא מעט פרסומאים וכמה מהם אפילו נמנים על חברי הטובים. לעיתים פגשתי אותם על בסיס ידידותי, לעיתים קרובות גם על בסיס מקצועי, כלומר פגישה משותפת אצל לקוח או עבור לקוח. היו גם מקרים בהם הפגישות היו לצורך שיתופי פעולה. הפוסט הבא הוא הכללה גסה ולא תמיד נכונה והוא נכתב לאור ובעיקר כתגובה לרשימה של גינגי פרידמן ב-Ynet.
על ההבדל בין פרסום ל-יחסי ציבור כתבתי כאן ובאתר כמה וכמה פעמים. ישנם עוד כמה הבדלים שלא מספיק הדגשתי אותם: ראשית היקף התקציבים. הפרסום עוסק בהרבה כסף, הרבה מאוד כסף. לרוב תקציבי הפרסום יהיו כמה עשרות אלפים עבור חברות קטנות, ומאות אלפים ואפילו מיליונים עבור חברות גדולות. גם כאשר מדובר בפרסום סולידי, קטן נניח "מודעת מילים בגוגל". כאשר חברה מקצה נניח מאה שקלים ליום לפרסום במודעות המילים, הרי שתגיע בסוף השנה ל-36,500 שקלים – ומדובר בתקציב קטנטן וכמעט אפסי. יחסי ציבור הם בתקציבים הרבה יותר נמוכים. גובה הריטיינרים נע בין אלף דולר לחודש עד חמשת אלפים – כאשר מדובר בתקציבים גדולים במיוחד אצל משרדים גדולים במיוחד. רק במקרים חריגים ואצל משרדים חריגים ישולמו ריטיינרים גדולים יותר.
עוד הבדל שכן הזכרתי הוא רמת השליטה. לאנשי יחסי ציבור יש רמת שליטה מאוד נמוכה על האופן שבו מתפרסמים אייטמים בתקשורת. לעומת זאת לאנשי הפרסום יש שליטה כמעט מוחלטת על האופן בו מתפרסמות המודעות.
גינגי פרידמן, לשעבר פרסומאי והיום מנהל חברת השמה מצליחה בתחום של פרסום, יחסי ציבור שיווק, כותב טור קבוע באתר -Ynet (טור מעניין ומומלץ) ואמש הקדיש אותו לפעילות יחסי הציבור של חברת רובינס שטיינמץ שנעשתה עבור יזם הנדל"ן דרור הלוי ושותפו למיזם החדש – רביב צולר (לשעבר מנכ"ל נס), כן, בדיוק אותו מיזם שנכתב בפוסט הקודם בו ציינתי עד כמה מדובר בפעילות יחסי ציבור מוצלחת.
גם פרידמן ראה פעילות זו כמוצלחת, אולם תייג אותה בתור מניפולציה זולה שעשה אותו משרד יחסי ציבור על העיתונות. הוא גם נתן ציון נמוך במיוחד לתקשורת שלא בדקה את הדברים כמו שצריך.
הטור של פרידמן מסמל לדעתי את הדימוי של אנשי יח"צ בעיני הפרסומאים וסליחה על ההכללה. בעיניו הם מניפולטיבים, ספינרים, אנשים שכל תפקידם הוא להשיג כותרות ואינצ'ים בעיתון ולא יבחלו באמצעים, ובמקביל עם רמת שליטה יחסית גבוהה על העיתונות. גם העיתונאים בעיני פרידמן הם רודפי אייטמים בכל מחיר שממעטים לבדוק את החומרים שאצלם ובעיקר חשוב להם לפרסם כל מה שמגיע.
נדמה לי שהמצב מעולם לא היה כל כך הפוך ממה שתיאר אותו פרידמן. ראשית, עולם האינטרנט אכן יוצר תחרות עזה בין העיתונאים, מצד שני רמת השליטה שלהם בחומר, רמת המידע, תחקיר ויכולת בדיקת מקורות גבוהה במיוחד. אני חושב שזו התקופה שבה כמעט ואי אפשר שיהיו עיתונאים רעים שמפרסמים חומרים מאנשי יחסי ציבור כמות שהם. היום קל לבדוק את המקורות, להשיג חומרי עזר, הם כבר כמעט ולא יכולים להיות עצלנים – הרי ממש קל לבדוק אותם.
אנשי יחסי הציבור אכן רוצים להשיג חשיפה כמה שיותר גדולה עבור לקוחותיהם, אבל אנשי יחסי ציבור רציניים לא יסכנו את מעמדם, את שמם ואת האמינות שלהם רק בשביל כותרת ואייטם. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר באנשי יחסי ציבור שהיו עיתונאים.
על ההקבלה בין "דיור במגדל אייפל" לבין ההודעה שיצאה לעיתונות מטעם הלוי וצולר, מיותר לציין. פרידמן כנראה שלא קרא אותה לעומק, פספס את העובדה שמדובר בארגון קבוצה לרכישה וכנראה שהוא מתקשה מעט להריץ כמה מושגים בגוגל.
לא, יש כאן ראיה לא נכונה של העיתונות, של עולם יחסי הציבור וחוסר התעמקות בטקסט. לעומת זאת יש כאן ראיה מאוד סטריאוטיפית המאפיינת לא מעט אנשי פרסום. זה מה שהם חושבים על יחסי ציבור.
יחסי ציבור לנדל"ן
השבוע האחרון בעולם הנדל"ן עמד בסימן הפרויקט החדש של דרור הלוי ורביב צולר – הקמת מגדלי מגורים יוקרתיים על השטח של השוק הסיטונאי לשעבר בתל אביב. מדובר בפרויקט חדש המארגן קבוצת רכישה למגדלי מגורים בשטח מבוקש ביותר במרכז בתל אביב כאשר הוא מיועד לאכלס דיירים מסוג מסויים בלבד: אנשי הייטק ו/או שוק ההון. פרויקט הנדל"ן החדש זכה לחשיפה עיתונאית רחבה בזכות עבודת יחסי ציבור טובה במיוחד של משרד יחסי הציבור של הפרויקט רובינס שטיינמץ.
כל פעילות יחסי ציבור ולבטח גם פעילות יחסי ציבור לנדל"ן מיועדת לחשוף את המסרים התקשורתיים השיווקיים אל מול קהלי היעד הרלוונטים, במקרה זה, ציבור הרוכשים הפוטנציאלי. מאחר ובניגוד לעולם הפרסום, תחום יחסי ציבור עובר דרך תיווך העיתונות או ליתר דיוק העיתונאים, הרי שבכדי לקבל חשיפה ורצוי כמה שיותר גדולה, חייבים לתת להם סיפור. במקרה הזה, הסיפור הוא מעורבותו של רביב צולר, לשעבר מנכ"ל נס והיום מועמד למשרת מנכ"ל ישיר אי.די.אי(כך על פי דה מארקר) וכמובן, פרויקט מגורים מיוחד שנועד לאוכלוסיה מסויימת.
מהו סיפור טוב לעיתון? סיפור בעל ערך מוסף מבחינת העיתון, שעשוי (ורצוי שכך יהיה) יהפוך לסיפור מתגלגל – יגרור תגובות, כותרות נוספות וכן הלאה וכן הלאה. במקרה של פרויקט הנדל"ן המדובר זהו סיפור מצויין. פרויקט נדל"ן גדול, איש הייטק בכיר, ובעיקר, שכונת מגורים יוקרתית בלב תל אביב המיועדת אך ורק עבור אוכלוסיה מסויימת, עשירה וסינון עתידי של כל השאר.
כמובן שהתגובות לא איחרו לבוא, בטוקבקים כמובן, אבל מעבר להם, סגן ראש עיריית תל אביב מיהר לקפוץ ולקבל איזכור בדה מארקר: "סגן ראש העיר ת"א: לא פינינו את הסוחרים מהשוק הסיטונאי כדי לבנות שכונה לעשירים בלבד בלב ת"א…"
רונית ורדי מגלובס ציינה ביום שישי האחרון כי ממשרד יחסי הציבור רובינס שטיינמץ נמסר כי בעקבות הפרסומים התעניינו בפרויקט הזה יותר מעשרת אלפים איש. ורדי אף הדגישה את איכות יחסי הציבור אשר חסכה סכום נכבד ביותר על פעילות שיווק ופרסום.
כמובן שמדובר בגל ראשון של יחסי ציבור והיזמים אם אכן יצאו לדרך, יזדקקו לא מעט לפעולות יח"צ, שיווק, פרסום ועוד, אבל ללא ספק את הסטרט הראשוני עם קיבלו באמצעות יח"צ טובים במיוחד.
על דוברים, תקשורת, יחסי ציבור ועוד
ברב שיח עלו נושאים רבים ששווים כל אחד מהם דיון בנפרד: ראשית תפקידו של הדובר.
אמצעי המדיה הטוב ביותר בעולם עבור יחסי ציבור ופרסום
אם היו שואלים אתכם מה המקום הנחשק ביותר, המדיה הטובה ביותר עבורכם לפרסם את עצמכם אם פרסום, או יחסי ציבור במה הייתם בוחרים? בעמוד הראשי של ידיעות אחרונות/גלובס/דה מארקר? בידיעה הפותחת של מהדורת החדשות של ערוץ 2? ואולי איזה איזכור או אפילו אייטם רחב בתוכנית עתירת רייטינג?
האם חשבתם על העמוד הראשי של גוגל? סביר להניח שלא, הרי העמוד הראשי של גוגל לא פתוח לפרסומות או אייטמים שיווקיים מכל סוג.
בימים האחרונים – בעמוד הראשי של גוגל מופיעה קריאה לתרום לנפגעי סופת הציקלון במינאמר (בורמה). אין ספק שמדובר במחווה יפה ובמטרה נעלה. כמובן שאם זו הזדמנות גם להציג את "הפנים היפות" של החברה ולהרוויח קצת יחסי ציבור אז למה לא ועל אחת כמה וכמה אם נוצרת הזדמנות קטנה לקדם עוד קצת את שירות גוגל צ'קאאוט, שירות התשלומים של החברה שבאופן די מפתיע לא ממש מתרומם, אז למה לא.
היום שמתי לב שנוסף כיתוב נוסף (ואולי היה זה אתמול) ? הפעם לא רק שגוגל מזמינה את הגולשים לתרום, אלא היא מציינת שהיא עצמה תורמת מיליון דולר. מחווה עוד יותר יפה ושוב, יופי של יחסי ציבור שהחברה עושה לעצמה ? בסטייל, כמו תמיד.
אלא מה, המחשבה הראשונה שחלפה במוחי היא למה רק מיליון דולר? זאת אומרת, אם כבר החברה מתגייסת לסייע לנפגעי אחד האסונות הגדולים ביותר, אז למה היא מוכנה לתת "רק" מיליון דולר?
זה לא כסף שלי, אני לא רוצה להגיד לאחרים מה לעשות עם הכסף שלהם, בטח לא כשהם לא מקשיבים לי. אני חושב שגם קשה לתמחר את הפרסום בעמוד הראשי בגוגל, נדמה לי המקום שבו באמת ניתן להגיע לכמות הגדולה ביותר של אנשים בכל העולם ובכל זאת… הרי בזכות העובדה שמדובר בחברה המכניסה כ-עשרים מיליארד דולר לשנה עם אחוזי רווח מטורפים, אפשר להשתדל קצת יותר… ולו רק בשביל יחסי ציבור.
יחסי ציבור ל"טלאנטים" -משחק מכור מראש
מעריב של שבת כולל כתבה מעניינת מאוד הסוקרת איך משרדי יחסי ציבור משקרים באופן מודע לעיתונאים היודעים את העובדה הזאת אבל מפרסמים בכל זאת בגלל אינטרסים משלהם.
הכתבה העוסקת ב"כמה באמת מקבלים הפרזנטורים במסעות פרסום" מספרת על כך שהסכומים הדמיוניים שמתפרסמים מידי פעם בעיתונות ובאתרי האינטרנט רחוקים מהמציאות. כך למשל, צביקה הדר לא ממש קיבל שש מאות אלף דולר בכדי להיות פרזנטור של שקם אלקטריק, אלא מאה וחמישים אלף דולר בלבד + מוצרי חשמל יקרים הביתה שזה אמנם לא רע בכלל, אבל בכל זאת, פחות משליש מהמספר שפורסם ודרך אגב, אני ממש אוהב את הפרסומות האלו.
בכתבה מספרת אשת יחסי ציבור שכמובן לא מזדהה איך בעבר העבירה הודעה לעיתונות על מספר נמוך במיוחד וכאשר העיתונאי אמר לה שזה לא רלוונטי הכפילה בפעם אחרת את הסכום.
זאביק דרור המנהל משרד יחסי ציבור המתמחה במותגי לייף סטייל מנתח יפה את התופעה. לטענתו, מדובר במשחק מכור עם ארבעה אינטרסנטים: העיתונאי רוצה להביא כותרת שכוללת מספר גבוה, העורכים בעיתון כמובן שמעודדים את הסכומים הגבוהים (סכומים נמוכים לא נכנסים לעיתון). סוכן השחקנים/הדוגמניות או מה שלא יהיה מרוויח מכך שהוא מתפרסם בתור אחד שמשיג סכומי כסף גבוהים עבור לקוחותיו וגם המפרסם עצמו, כלומר מי שלכאורה משלם את הסכום הנפוח, מרוויח מזה שיכולותיו הכלכליות גבוהות.
דרור כנראה בכוונה לא מזכיר את ה"טלאנט" שעל פי הפרסומים מרוויח כל כך יפה, מפני שהוא כנראה לא ממש מרוויח מהמשחק הזה. אולי מצד אחד הוא אמנם זוכי לקצת יחסי ציבור ויוקרה, אבל מצד שני, הוא הרי לא באמת מקבל את הסכומים הללו ומפרסמים פוטנציאלים עלולים להירתע בפעמים הבאות שיעלה שמו.
אישית אני מסתייג מהעניין. כדי שמספר יצא "יפה" אפשר אולי לתרגם אותו לשקלים, אבל זה המקסימום שאני מרשה לעצמי. יש איזו יושר מסויים שלדעתי משרד יחסי ציבור ואנשי יח"צ ובמיוחד הם, צריכים לשמור.
יחסי ציבור בגוגל ? מקום ראשון-שני-רביעי -ושישי
בימים האחרונים האתר הזה – "אמיר שחר – יחסי ציבור ושיווק" היה במקום הראשון בגוגל בביטוי החיפוש "יחסי ציבור". לא במקרה הוא הגיע לשם, אלא אחרי עבודה רבה, השקעה כמעט סיזיפית ביחסי ציבור ברשת, בקידום אתרים ועוד ועוד ועוד.
המקום הראשון בגוגל משמעו כי כל מי מבצע חיפש על הביטוי יחסי ציבור מגיע קודם כל לאתר הזה. יש לכך חשיבות הן מבחינת לקוחות פוטנציאלים, הן מבחינת שותפים פוטנציאלים ועוד יתרונות שעליהם אכתוב בזמן אחר.
בארבעת החודשים האחרונים כל בוקר התחיל בהרצת יחסי ציבור בגוגל ובדיקת מיקום האתר. בחודשיים האחרונים הוא "רקד" בין המקומות 4-6 אבל בשבוע שעבר, כאשר בדקתי כהרגלי את המיקום, כמעט וחטפתי התקף לב כאשר מצאתי אותו משקיף על כל האתרים האחרים ממרומי המקום הראשון. באותו יום לא הצלחתי כמט לתפקד, אלא בדקתי שוב ושוב בגוגל, הצצתי במרכזי המידע השונים של גוגל ובכל פעם התבשמתי מהמיקום.
למרות שיש הרבה יתרונות להיות במקום הראשון, הרי שמסתבר שיש גם חסרונות. אני לא מתכוון לחשיפה לספאם, ספאם טלפוני ופניות סרק, אלא להיבט הנפשי הכרוך בכך. כאשר אדם מתחרה בתחרות ריצה, אם הוא מוביל על האחרים, הוא צריך מידי פעם להציץ לאחור ולראות היכן נמצאים המתחרים האחרים. אלו לעומת זאת, דולקים אחריו וצריכים להסתכל רק קדימה .
מאותו הרגע שהגעתי למקום הראשון, המשכתי אמנם לבדוק מידי בוקר את גוגל, אבל הפעם התלוותה לבדיקה מועקה קלה. השנייה וחצי שארכה מהרגע שרשמתי את מילת החיפוש ועד שראיתי את התוצאה הייתה מלווה בחשש שמא האתר ירד בדירוג או אולי אפילו צנח כמה מקומות למטה.
הבוקר, כאשר אכן ראיתי כי האתר עבר למקום השני על הביטוי יחסי ציבור, כמעט ורווח לי. עכשיו יש לי שוב לאן לשאוף ואני כבר לא חייב להסתכל לאחור אלא רק קדימה.
יחסי ציבור אישיים עבור חיפוש עבודה או התפקיד הבא (1)
לפני די הרבה שנים נתקלתי בלקוח שאמר לי: אני אבחן כל פעילות יחסי ציבור שתעשה על פי שלושה פרמטרים, כמה זה מועיל לחברת האם, כמה זה מועיל לחברה שאני מנהל וכמה זה מועיל לי אישית. אז (וגם היום) הערכתי מאד את האיש הזה מהרבה סיבות אבל גם מהישירות וגילוי הלב. האיש רצה שאעשה יחסי ציבור עבורו באופן אישי, דבר שיעזור לו בתפקיד הבא שלו.
יחסי ציבור אישיים הם לא דבר חדש. יועצים, אמנים ומנכ"לים שכירים או בעלי חברות אוהבים יחסי ציבור אישיים אם בכדי לקדם את המסרים של העסק שלהם (ולעיתים הם הם העסק) ואם לצורך התפקיד הבא.
היום יותר מתמיד, קבלת התפקיד הבא מושפעת מיחסי ציבור אישיים. במקרה הטוב ביותר, שמו של האיש ידוע בקרב מי שצריך לדעת וחברות ההשמה או ציידי הראשים או אפילו סתם מתחרים או קולגות פונים אליו באופן יזום ומציעים לו את התפקיד הבא.
אולם גם כאשר האדם מחפש עבודה באופן יזום אם בפניות ישירות ואם דרך חברות השמה, הרי שלבטח כאשר מדובר בתפקידים בכירים יותר או פחות, יחסי ציבור אישיים ברשת ומחוצה לה יועילו. המעסיקים הפוטנציאלים יריצו חיפוש בגוגל על השם כדי לראות לפני הראיון הראשון או אחריו מה ידוע על האיש, מה כתבו עליו, מה הוא כתב על אחרים וכן הלאה.
חברת השמה לבכירים אשר תעסיק באופן פנימי או חיצוני אנשי יחסי ציבור אשר יבצעו יח"צ אישיים, יוכלו לדעתי לקדם מאוד את המועמדים שלהם. מהצד השני, אנשים אשר חושבים לחפש עבודה, כדאי שיתחילו בפעילות יחסי ציבור עצמית ולשם כך להיעזר באיש מקצוע או אפילו לבד.
כמו בכל פעילות יח"צ, הפעילות הראשונה חייבת להיות תכנון, ניסוח מסרים, מטרות ויעדים. השלב הבא יהיה ממש לפעול. יתכן שבמסגרת התפקיד הנוכחי ניתן יהיה לבצע יחסי ציבור תוך הדגשת האיש. ברשת כמובן כמה שיותר מיתוג אישי וגם במסגרת יחסי ציבור ישירים להתחיל להופיע בכנסים, בתערוכות וכן הלאה.
בפוסטים הבאים ארחיב על כל אחת מהאפשרויות.
יחסי ציבור – ניצול הזדמנויות תקשורתיות – לקראת הפיינל פור
כתבתי בעבר שאחד הדברים החשובים בתחום יחסי ציבור – קשרי עיתונות הוא ניצול הזדמנויות. דוגמא נחמדה לניצול הזדמנויות תקשורתיות אפשר לראות בידיעה שהופיעה ביום חמישי בעיתון בגלובס /נתח שוק/חדשות על הפיינל פור: כותרת הידיעה – "פיינל פור – צפוי גידול של 45% במכירת פיצוחים בסוף השבוע" ובכותרת המשנה מצוין כי רשת קו אופ ישראל צופה כי יירשם גידול של 17% במכירת משקאות אלכוהוליים.
קל לראות כי מדובר בידיעה שהוציא משרד יחסי הציבור של הקו אופ כאשר הכתב יניב פוהורילס לקח אותה כמעט כמות שהיא ופרסם אותה. בידיעה מופיעים עוד נתונים כמו על הצפי של רמי מנדל, מנכ"ל רשת קו אופ ישראל המעריך כי הישראלים יוציאו בסוף השבוע הקרוב כחמישים וחמישה אלף שקלים נוספים, במסגרת הקניות לסוף השבוע על רכישת פיצוחים, בירות נישנושים ואירוח.
יותר מאשר ניצול הזדמנות, אני די משוכנע שאפילו מדובר ביוזמה של משרד יחסי הציבור של הקו אופ. מכבי תל אביב הבטיחה את השתתפותה בפיינל פור לפני כחודש והשבוע האחרון עמד כולו בסימן פיינל פור, לפחות בעיתוני הספורט. כל מה שהיה צריך לעשות זה לחשוב על ידיעה מתאימה ולהוציא אותו בתזמון מוצלח וזה מה שעשה משרד יחסי הציבור של קו אופ ישראל וזה יופי.
מה שכן, בהמשך הידיעה מופיע אזכור למחקרי שוק בתחום הפיצוחים: מחקרי שוק בתחום הפיצוחים קובעים כי שוק הפיצוחים מוערך בכ-830 מיליון שקלים ושהישראלי מוציא בממוצע כ-120 שקל בחודש לקניית פיצוחים (יחד עם התפלגות לפי גרעינים שחורים, בוטני, קשיו, פיסטוקים, גרעיני אבטיח ושקדים.
דווקא הנתון הזה גרם לי להרים גבה. אני אמנם משוכנע שרשת הקו אופ ישראל ערכה מחקרים פנימיים כדי להגיע למספרים הללו.
בעבר פגשתי כבר כמה משרדי יחסי ציבור שאהבו לפברק סקרים ונתונים. המילה פברוק היא מילה חזקה ביחס למה שעשו, מפני שהם לא רק נהגו לפברק תוצאות סקרים אלא ממש המציאו אותם. ידוע שהעיתונות אוהבת "מספרים" ואין כמו תוצאות סקר/מחקר שוק לתבל ידיעה במספרים.
ליתר ביטחון בדקתי בגוגל ואכן, מצאתי אזכור אחד לסקר שוק שנערך בישראל בנוגע לשו הפיצוחים. בשנת 2005 ערך מכון ברנדמן סקר שוק מחקר על שוק הפיצוחים בישראל והתוצאות הראו מספרים לגמרי שונים מאלו שמופיעים בידיעה.
מצידי, שכל משרד יחסי ציבור יעשה מה שהוא רוצה וגם כל עיתונאי ראשי לבקש או לא לבקש לראות את מחקר השוק, מה שכן, נדמה לי שמי ששמו ניזוק כעומד מאחורי סקר מומצא ומפוברק הוא בעיקר העיתונאי ולאחר מכן הלקוח וזה חבל.
יחסי ציבור, ספינים ותקשורת שאוהבת לחשוף אותם
אם יש משהו שהעיתונות אוהבת, זה לחשוף "ספינים" של אנשי יחסי ציבור. לעיתים נדמה שזו איזו נקמה קטנה של העיתונאים באנשי יחסי הציבור שמנסים, לדעתם, לעבוד עליהם. בתקופת הבחירות האחרונה עד כמה שזכור לי, לפחות עשרים אחוז מנושאי הדיון של הפרשנים היה לחשוף את אותם ספינים של הפוליטיקאים ויועציהם וכחלק מהנושא בכלל גם לעסוק בספינולוגים עצמם.
בתחום הפוליטי, חשיפת "ספינים עלולה לדעתי להזיק ללקוח, לפוליטיקאי עצמו כאשר התקשורת טוענת כי אמירה זו או אחרת שלא לדבר על מעשה בפועל, היא לצרכי יחסי ציבור. בתחום המסחרי, הדבר אולי לא מועיל, בטח שלא ללקוח, אבל בטח שלא מזיק למשרד יחסי הציבור עצמו.
אתמול פורסם ב-NRG ובגלובס ואולי גם בעיתונים אחרים, לא ראיתי, על הודעה ששיגר משרד יחסי הציבור בר תקשורת, משרד יחסי ציבור ותיק בניהולן של אתי ברקין ודניאלה רייבנבך המייצג את מותג הג'ינסים קרוקר כי המשרד הוציא הודעה לעיתונות המספרת שמתוך כחמש מאות פוסטרים של קמפיין הפרסום של החברה שעליהן מככבת השחקנית הפרובוקטיבית כרמן אלקטרה, בתחנות אוטובוס ושלטי חוצות נגנבו שמונים. מסתבר שבהודעה לעיתונות גם נמסר כי מצד אחד, הרשת החליטה להעמיד מאבטחים בצמתים הראשיים במקומות בהם תלויים הפוסטרים ומצד שני, גם החליטה בזכות הביקוש לחלק בחינם ללקוחות את הפוסטרים.
מדור הברנג'ה בNRG מציין כי הפוסטרים והשלטים רוססו מטעמי צניעות, כך על פי משרד יחסי הציבור ו/או כך לדעת כותבת הידיעה חני יודל, מטעמי ספין מובהקים, כלומר בכוונה (או שהמידע לא נכון).
קמפיין הפרסום של קרוקר בהיקף של מיליון דולר כולל מעבר לפוסטרים ושלטי חוצות גם כמובן (ובעיקר) פרסום בטלוויזיה. פרסום זה היה פרובוקטיבי מספיק כדי שיפסל שלוש פעמים (והחברה גזרה כמובן מהעניין קצת יחסי ציבור) ובסופו של דבר אושר לשידור אחרי השעה עשר.
אני חייב להודות שכל נושא ריסוס וגניבת הפוסטרים אכן נראה כמו "תרגיל" ביחסי ציבור, תרגיל שקוף מידי שנכשל ונחשף, אולם, התרגיל הזה לבטח לא מזיק למותג קרוקר ואפילו הפרסום כי מדובר בספין תקשורתי יכול לסייע להם מחד ומאידך, למשרד יחסי הציבור בר תקשורת הוא לבטח מועיל כשמציג אותו כמשרד מתוחכם ויצירתי שלעיתים אולי "נתפס" אבל בדרך כלל לא.
יחסי ציבור ללא עמלות וללא הוצאות נחבאות
להלן הצהרה: לאורך כל דרכי בתור איש יחסי ציבור בעבר ובהווה, אם כמנהל שכיר של משרד יחסי ציבור, אם כעצמאי בתחום היחס"צ ובכל קונסטלציה אחרת, לא לקחתי, אני לא לוקח ואני גם לא מתכוון לקחת עמלות, קופונים אחוזים… לא מספקי משנה ולא מהפניות מיוחדות שאני שולח לאחרים. אני אף פעם לא מבקש את החמש עשרה אחוז מאף אחד ובנוסף, אל תקציב הריטיינר או בכלל בהצעות המחיר שאני מגיש, אין שום הוצאות נוספות נחבאות שאני אמור להרוויח מהן. אם בכל זאת יש צורך בהוצאות אילו או אחרות, הרי שמדובר בהוצאות אמיתיות ומצידי, שיוציאו אותם באופן ישיר ולא דרכי. לי אין עניין להרוויח גרוש באופן עקיף.
תגידו פראייר, תגידו נאיבי, אבל אני מעדיף כך. "מודל ההכנסות שלי" (נשמע נפוח משהו) בנוי כך שאני אמור להרוויח אך ורק מהלקוח באופן ישיר ולא על גבו או באמצעותו.
זה לא שאני רואה בעין עקומה משרדי יחסי ציבור אחרים שלוקחים לקוחות בסכום נמוך בתיקווה להרוויח עליהם מכיוונים אחרים כמו עמלות פרסום או משהו כזה. אם זה המודל העסקי שלהם, שיבושם להם. אני מעדיף שלא לעשות כך, אלא להתקשר ישירות עם הלקוח ומרגע שסיכמנו על תחילת עבודה, כל שיקול עסקי שיעשה, כל המלצה שתתבצע מצידי תעשה בלב שלם ונקי בלי שיעלה לרגע החשד מצידו, ו/או הפיתוי מצידי להמליץ על הצעות זו או אחרת, ספק זה או אחר כי אני מרוויח יותר מהצד.
זה לא שאני עד כדי כך פראייר שאם יצא לי לתווך בעסקת נדל"ן או בהשקעה גדולה מכל סוג שהוא בין אחד למשנהו ותוצע לי עמלה, לא אקח. בטח שאקח, כל עוד לא מדובר בלקוחות שלי.
אם לקוח יחסי ציבור שלי ביצע עסקה גדולה באמצעותי/עזרתי/בתיווכי (והיו כאלו לא מעט בעבר ואני מקווה שיהיה עוד כאלו בעתיד) הרי שמבחינתי זה ברור מאליו שאין שום בשום תגמול נוסף מאחר ועל פי ראות עיני אני מתוגמל מידי חודש או באופן חד פעמי על העבודה.
אולי פראייר, אבל נוח לי עם זה. אני חושב שגם ללקוחות שלי תמיד היה נוח עם זה.
על יחסי ציבור ועל הפקת אירועים
ספאם שקיבלתי הזכיר לי שלא דיברתי בכלל על הפקת אירועים. בדרך כלל יזום וארגון אירועים הוא חלק אינטגראלי מפעילות יחסי ציבור. לעיתים האירועים הם כנסים, לעיתים ימי עיון, יום חברה או אפילו אירוע פנימי שיש רצון וצורך ליחצן אותו.
עד האירוע הראשון שהייתי אמור להפיק בתור איש יחסי ציבור, לא ידעתי עד כמה זה סיפור. הייתה זו חברה שהצעתי לה לעשות יום פתוח ללקוחות, מקורבים ובני משפחותיהם כאשר בחלק מהזמן אנשים יוכלו לבחור בין הרצאות לבילויים, מעין שילוב של ביזנס, העשרה ופלאז'ר וכאשר גם המשפחה מוזמנת, הרי זה טוב שבעתיים, הרי אנשים לא יוותרו על יום כיף לילדים שלהם ועוד בחינם.
הרעיון היה מוצלח, גם התקציב היה גדול מספיק וברגע שנכנסתי לעובי הקורה ידעתי שאני נכנס לתוך יער שלא אצליח לצאת ממנו. ת'אמת, זה פשוט לא התאים לי להתחיל לארגן את הדברים מאלף ועד תו, להשיג מרצים לצד מתקנים מתנפחים עבור הילדים, די ג'יי לצד איזו אסטרולוגית… ובטח שלא לדאוג למקום מיוחד בנושא. אם להודות על האמת, אז גם את הפקת יום הולדת של הילד הטלתי על הגברת.
די מהר הרמתי כמה טלפונים ומצאתי מישהי שזה הג'וב שלה וכשהתעניינתי גם שמעתי המלצות מאחרים עליה. מעניין איך הדברים נראו פתאום כה קלים, הן מהצד שלי והן מהצד שלה. היא עם פנקס הרשימות שלה, הקשרים שלה וגם העמלות שלה… (על עמלות אכתוב בפוסט הבא) הכל דפק כמו איזה מבצע צבאי.
כשאני חשוב על זה עכשיו, אז כדי להתקבל למשרד המתמחה בהפקת אירועי יחסי ציבור, צריך ברזומה תפקיד של קמב"ץ לפחות וזאת לצד מוטיבציה מיוחדת, יכולת ליצור קשרים ולסגור דברים מהר וכמובן, סדר מופתי.
האירוע בזמנו היה מוצלח במיוחד. אני אמנם לא ממש הרווחתי ממנו וגם לא התכוונתי להרוויח ממנו (ושוב, על עמלות בפעם הבא) לעומת זאת מפיקת האירוע הרוויחה יפה מאוד. כל ספק שהגיע שילם קופון. האנשים שמעו הרצאות, שיחקו עם הילדים שלהם על כל אותם מתקנים מתנפחים, הנשים נפגשו עם סקסולוגית או משהו שכזה, היה מופע ובסוף שירה בציבור ובכלל, כולם היו מרוצים עד הגג.
יש מגוון רחב מאוד של שירותים בתחום יחסי ציבור שאני יודע, מתמחה וגם רוצה לתת. הפקת אירועים לא נכלל בחבילה.
יחסי ציבור זה לא במקום פרסום (רק לפעמים)
כתבתי כמה פעמים על ההבדלים המהותיים בין יחסי ציבור לפרסום: יחסי ציבור פועלים על מדיה מערכתית מול פרסום במדיה קנויה המיועדת לפרסום וכן, העובדה שיחסי ציבור מעבירים את המסרים בצורת סאב טקסט בעוד פרסום משדר את המסרים באופן ישיר (וגם קצר וקליט). המאמר המלא על ההבדלים בין יחסי ציבור לפרסום
אבל… לעיתים עולה הצורך בפרסום נושא מסוים, אייטם מסוים באופן חד פעמי ומי שנעזר כבר ביחסי ציבור או עובד על בסיס קבוע עם משרד יחסי ציבור יכול להעביר את הנושא הזה באמצעות ידיעה. כמובן שצריך לנסח את הידיעה כך שתהיה מעניינת ובעלת ערך מוסף. הידיעה על קיומו של נכס למכירה שהופיעה השבוע בעיתון הארץ היא דוגמא מצויינת לאיך לעשות את זה נכון.
ראשית, הידיעה הזו עשויה לעניין אך ורק כמה עשרות בודדות של אנשים שיכולים להרשות לעצמם לרכוש אחוזה בתל מונד בהיקף של 36 דונם בסכום של 52 מיליון שקל. לרוב האנשים אין את זה. מן הצד השני, זה סיפור נחמד לספר לקוראים על אחוזה עם סיפור היסטורי שמועמדת למכירה. תפקיד העיתונות הוא לא רק לדווח על חדשות אלא גם "למכור חלומות".
האם פרסום חד פעמי יספיק כדי להגיע לקהלי היעד הרלוונטים, כלומר לאותם עשרות בודדות של אנשים? אני מניח שכן. מי מאותם המיליונרים שמחפש לקנות אחוזה שכזו לבטח קרא את הידיעה ואם לא שם אליה לב בעצמו, הרי שיהיו אנשים שיפנו את תשומת ליבו אליה.
הפרטים של האחוזה, המרואיינים בכתבה המחיר ובסוף כמובן, השורה התחתונה – מי מייצג את בעלי הנכס באופן בלעדי -"המתווך אורי טל מסוכנות רימקס על הים, המטפלת במכירת הנכס בבלעדיות" מעידים כי מדובר בפעילות יחסי ציבור ופעילות טובה יש לומר.
חיפוש מהיר בגוגל מעלה כי את סוכנות התיווך רימקס מייצג משרד יחסי הציבור בלזר תקשורת בבעלותו של אבירם בלזר. את המשרד או את אבירם אמנם אינני מכיר באופן אישי, אבל בשיטוט מהיר ברשת עושה רושם כי מדובר במשרד פעיל ומצליח בעיקר בתחום הנדל"ן.
על כל פנים מבחינת פרסום האחוזה של רימקס אין ספק שמדובר בפעילות יחסי ציבור מוצלחת ביותר.