בשבוע שעבר פורסם כי בועז יונה, לקח משרד יחסי ציבור כדי לשפר את תדמיתו. המעשה סחף אחריו קצת תגובות לא הכי נעימות (בלשון המעטה) על מקצוע יחסי הציבור ובכלל, עוד הזדמנות להוקיע את בועז יונה.
שכירת משרד יחסי הציבור כדי לנסות ולשפר את התדמית של בועז יונה מעלה כמה שאלות מעניינות: האם איש יחסי ציבור אמור להיות מנותק ריגשית מהלקוח נניח כמו עורך דין ולקוח?
האם משרד יחסי ציבור יכול להרשות לעצמו להתחבט בבעיה המוסרית של הלקוח ונניח לקחת לקוח בכל מחיר ולספק לו שירותים ללא כל קשר לתדמיתו ולדעתו של איש יחסי הציבור על הלקוח שלו? עוד שאלות הן האם יחסי ציבור אכן יכולים לסייע ולהשפיע על מהלך המשפט? הלא הפרקליטות, השופטים, וכל המערכת מסביב קוראים עיתונים. ובכלל, האם הכל זה רק עניין של תדמית?
אני אישית בעקבות פוסט בגלוב (הבלוג הקבוצתי המצויין של יובל דרור וחברים) תהיתי ביני לבין עצמי מה הייתי עושה אילו בועז יונה היה פונה אלי ומבקש שאייצג אותו.
אני מניח שהייתי מפעיל כמה שיקולים שלא כולם מוסריים. מצד אחד, יש כאן עניין ואתגר מקצועי. בנתוני פתיחה שכאלו זה בהחלט מעניין לראות עד כמה ניתן לשנות תדמית. יש כאן גם עניין כספי ובעיקר, יש כאן גם הזדמנות נהדרת לבוסט נאה למשרד שבראשותי. החשיפה, עבודה מול התקשורת…
מהצד השני, יש כאן עניין מוסרי. כן, נכון שאפשר לראות בבועז איש עסקים שקרס. "קורה, לא נורא" ונכון שאפשר גם גם לומר שהוא לא האשם העיקרי, אלא האשמים הם הבנקים ששיחררו לו כספים בניגוד למצבו הפיננסי.
אבל זו הרי היתממות. בועז יונה גרם להרבה אנשים לאבד את עולמם. אני בהחלט חושב שמגיע לו עונש.
בעבר היו מקרים בהם טיפלתי במשברים תקשורתיים. תמיד זה היה מעניין. באיזשהו מקום תמיד זה עניין עסקי טהור. אף אחד מהלקוחות לא היה בחזקת פושע העומד למשפט. אף אחד גם לא גרם נזק חמור ל"אנשים הקטנים מהרחוב".
ואם בועז יונה כן, אז איפה הגבול?
אין לי תשובות חד משמעיות. אבל בהחלט זו שאלה שאני מתחבט בה.