ארכיון פוסטים מהחודש "מרץ, 2008"

רעיונות ליחסי ציבור לקראת חגים ומועדים

יום ראשון, 30 במרץ, 2008

 

ניסיתי להרכיב רשימה של 10 טיפים ל-יחסי ציבור. והצלחתי להגיע רק ל-7. עדיין שווה להציץ. אם למישהו יש רעיונות, אשמח אם יוסיף

1. עצבו ברכה מיוחדת ויצירתית: תמונה, מצגת סרטון או אפילו על בסיס טקסטואלי והפיצו אותה לרשימת תפוצה רחבה כמה שניתן (לא ספאם!). ככל שתהיה מקורית יותר, מיוחדת יותר ויחד עם תזמון מתאים. ברכה מתאימה עשויה להפוך לויראלית ו"לבקר" בעשרות ומאות אלפי  תיבות דואר אלקטרוני. גם יחסי ציבור באינטרנט יהיו אפקטיביים ביותר.

2. ערכו אירוע מיוחד ייחודי לקראת כל חג: מסיבה, יום עיון, אירוע הרמת כוסית, צעדה, מרוץ ועוד. האירוע עצמו יהווה בסיס לפעולות יחסי ציבור בעיתונות הארצית והמקומית ואם יהיה מוצלח, יוכל להפוך למסורת.

3. רתמו את עובדי הארגון לפעילות התנדבותית וקהילתית לקראת החגים – משלוח מנות לנזקקים לקראת פורים, איסוף מזון לקראת פסח. ניתן לבחור מטרות התנדבותיות מיוחדות ולהשקיע בגיוס מתנדבים נוספים. עצם לקיחת הבעלות היא מעשה בעל אפקט יחסי ציבור. אתר אינטרנט יחודי, גיוס בסלבריטאים ו/או חברות מתחומים שונים יכולים להפוך את הפעילות למשהו המוני

4. השתדלו לצאת במבצע שיווק יחודי ומקורי הקשור לחג. אמנם קל להגיד ואולי קשה ליישם, אך ככל שהדבר יהיה מקורי ויצירתי יותר, כך יקבל כיסוי תקשורתי רחב יותר.

5. כדאי לזכור כי בתקופות מועדים צפופות במיוחד, כל אמצעי המדיה יוצאים במוספים מיוחדים ולמעשה "יש הרבה עיתון". הערכות מוקדמת ונכונה (חודש מראש) עם הצעות לאייטמים מקוריים תניב כתבות רבות בעיתונות.

6. אם גוגל יכולים, גם אתם יכולים לעשות זאת – שנו את העמוד הראשי של אתר האינטרנט בהתאם לכל חג והדגישו את העניין בהודעות לעיתונות ובפרסומים רשמיים (חיפשנו את האתר לקראת פורים).

7. הכינו מתנה קטנה לקראת החג, חלקו אותה לאנשים נבחרים וערכו משחק או הגרלה בקרב כל מי שהם מפנים הלאה או כל מי שנרשם באתר. אנשים מוכנים לעשות הרבה מאוד כדי לקבל מתנה בחינם.  ממסכות ותחפושות מיוחדות לפורים, חנוכיות לחנוכה, דגלים ושירונים לקראת יום העצמאות, חוברות מתכונים לעוגות גבינה לקראת שבועות ועוד.

 

הפצת הודעות "סתמיות" לעיתונות

יום שבת, 29 במרץ, 2008

לעיתים קרובות קורה שלחברות אין חומר משמעותי לפעילות יחסי ציבור על בסיס קבוע. לא כל יום יש עסקה גדולה, מוצר חדש, או פעילות חשובה ששווה לדווח עליה או לחילופין, האירועים המתרחשים הם "סטנדרטיים" או לפחות כאלו שאינם מעניינים במיוחד את התקשורת. על כל נשאלת השאלה האם לחפור ולהוציא למשל הודעות יחסי ציבור גם אם הן סתמיות ואין להן שום תוחלת או סיכויי פרסום.

התשובה היא בהחלט כן מכמה סיבות:

פעילות יחסי ציבור אמורה להיות קבועה ומתמשכת. פעילות זו כמובן שאינה אמורה להישען אך ורק על הפצת הודעות לעיתונות, כדי להראות המשכיות, מומלץ להמשיך ולהוציא כמות מסוימת של הודעות על בסיס קבוע ולו כדי ליידע ולהציג פעילות מתמשכת. בכל מקרה, חשוב לזכור שלא "להפציץ" בעודף מידע בייחוד כאשר מדובר על מידע פחות משמעותי.

אם וכאשר הוחלט להכין ולהפיץ הודעות "סתמיות", כדאי להדגיש בפני העיתונאים הנמענים כי הודעות אלו הן "לידיעה בלבד" – בבחינת ירצה להשתמש בבקשה, לא ירצה, לא נורא. העיקר שידע כי החברה פועלת וממשיכה ליידע אותו בפעילותה.

לעיתים קרובות, הודעות אלו עשויות לשמש כפילר (כלומר, נכנסות כדי למלא שטח) ו/או עשויות לספק בסיס מידע רחב אם ירצה לסקר את החברה באופן מלא יותר.

תועלת נוספת להודעות הלו הן היותן בסיס רעיוני לכתבות עתידיות.

הודעות לעיתונות "סתמיות" -חשובות גם כדי לידע באופן ישיר את קהלי היעד השונים אם באמצעות דיוור ישיר, אם באמצעות בלוג ארגוני ואם ככלי נוסף לפעילות יחסי ציבור באינטרנט של החברה.

 

 

גוגל כמו גוגל – יחסי ציבור נונשלנטים ב-"שעת כדור הארץ"

יום חמישי, 27 במרץ, 2008

הבוקר בסביבות השעה שש, הפך המסך של גוגל ישראל לשחור. ברגע ראשון חשבתי שאולי השתלט על עמוד הבית שלי איזה אתר אחר, אבל בבדיקה חוזרת כמובן הבנתי (וגם נזכרתי שקראתי משהו על זה) שמדובר בשעת כדור הארץ – יוזמה שנועדה לעורר את המודעות להתחממות הגלובלית.

היוזמה היא כמובן לא של גוגל, אלא של ארגונים חברתיים בארץ ובכל העולם שבחרו לעורר את המודעות לנושא בקריאה לכיבוי אורות בכל העולם באותה שעה – היום ה- 27/3/2008 בין שמונה לתשע בערב.

על הנושא עוד רבות ידובר ויפורסם בכל אמצעי המדיה אבל מבחינת בלוג זה, מה שמעניין הוא לדבר על יחסי ציבור.

פעילות למען הקהילה היא חלק כמעט אינטגרלי מתוך פעילות יחסי ציבור. פעילות זו זוכה לכיסוי תקשורתי רחב בדרך כלל, זוכה לתגובות חמות ויוצרת לארגון הפועל למען הקהילה תדמית חיובית בקרב הציבור הרחב ובהתאמה בקרב קהלי היעד שלו. השאלה היא איפה להשקיע, כמה וכמה לתת לזה במה.

חברת גוגל שמצד אחד יש לה תדמית של חברה מדהימה מכל הבחינות (קצב גידול, קצב גידול הכנסות, מקום שכיף לעבוד בו ועוד) זוכה גם בשנתיים האחרונות לכתובות התוהות עד כמה היא "מסוכנת לציבור". מבחינת החברה, התגייסות למען פעילות קהילתית היא כמעט בחזקת Must.

בחברת גוגל שכבר אינה חברת סטרט אפ קטנה, אלא אחת מחברות ההייטק הגדולות שייש, לבטח בודקים שוב ושוב מטרות חברתיות קהילתיות להירתם אליהן: שעת כדור הארץ, ההתחממות הגלובלית מתחברת ובכלל, נושא האקולוגיה העולמית מתחבר לחברה כמו כפפה ליד.

גם האופן שבו גוגל מבצעת את העניין נפלא. לרוב, פעילות יחסי הציבור של החברה נעשתה במעין נונשלנטיות – לא פרסום מסיבי והשקעה בייזום כתבות וראיונות או דברים אחרים, אלא שחרור הודעה קצרה לעיתונות או בקרב הבלוגים של החברה ולתת "לרשת לעשות את שלה".  גם במקרה זה, מדובר על פעולה חריגה – אין ספק שחלק ניכר מגולשי הרשת יכנסו היום לגוגל ישראל, יראו את המסך השחור, יתהו ויקבלו תשובה והדבר יהפוך לשיחת היום או לפחות לאיזכור היום. פשוט ענק.

 

אופטימיות וביטחון עצמי – מסרים תקשורתיים חזקים בפעילות יחסי ציבור

יום שני, 24 במרץ, 2008

  אופטימיות וביטחון עצמי הם מסרים חזקים וחשובים שפעילות יחסי ציבור יכולה וגם לעיתים אמורה להעביר ולשדר החוצה. לעומת זאת, דווקא אנשי יחסי ציבור מנוסים ומיומנים חייבים לשמור את הלקוח מלעבור את הקו ולשדר יהירות.

היום פורסם בעיתונות כי מודו מגייסת מאה מיליון דולר – גיוס מרשים ואפילו מדהים בעיקר כאשר מדברים על סטרט אפ ישראלי, בטח כאשר מסביב יש אווירת נכאים (משבר ומיתון ההולכים ומאיימים על המשק הישראלי, האמריקאי ועוד).

על יחסי הציבור של חברת מודו בראשותו של דב מורן כתבתי בעבר עד כמה היו טובים מחד, ומאידך, איך עברו את הגבול עם עודף יחסי ציבור ועל אייטמים מיותרים.

היום ניתן למצוא תוצר נוסף לפעילות יח"צ של החברה. החברה שיחררה הודעה לעיתונות על היקף גיוס הון מרשים שעדיין לא התבצע, וגם הדגישה את האופטימיות והביטחון העצמי של החברה ובעיקר של מייסדה דב מורן.

במשרד יחסי הציבור של מודו ציינו כי "הגיוס מתבצע על פי התוכניות" ומישהו הקשור לגיוס אמר כי רשימת המשקיעים שמבקשים להשקיע בחברה היא עצומה. (כל לנחש כי מדובר בהדלפה מלמעלה למעלה).

הידיעה המורחבת (פלוס תמונה) שפורסמה בעיתון דה מארקר כוללת גם ציטוטים יהירים של מורן: "אני אחשיב את מודו כהצלחה אם הוא ישנה באופן יסודי את עולם המובייל" וגם "הצלחה קטנה יותר תהיה לעשות חברה עם מכירות של 10 מיליארד דולר בשנה. בשבילי להקים חברה שתמכור במיליארד דולר בשנה זו לא הצלחה, עשיתי את זה כבר…"

ראשית, אין ספק כי כאשר זה יופי של רעיון ויופי ביצוע לקבל כותרת ביניים על הגיוס. בעוד חודש/חודשיים/שלושה החברה שוב תקבל כותרות עם סיום הגיוס.

שנית, היהירות של מורן היא דבר שעלולה לשמש כחרב פיפיות כנגדו. רבים מחזיקים עבורו אצבעות שיצליח אבל יהירות שכזו תגרום לאחרים לשמוח אם חלילה יכשל.

דבר שלישי וקטנוני מעט, אם סיסטם של מורן לא מכרה מיליארד דולר, אלא פחות והזיכרון הקולקטיבי זוכר את המכירה הגדולה לחברת סנדיסק ב-1.55 מיליארד דולר, אך הרבה פחות את פרשה לא נעימה של בקדייטינג גם באם סיסטם ובה מורן עצמו הוחלף על ידי גורי מלצר כיו"ר החברה.

תוספת מאוחרת:

עיתון כלכליסט בעמודו הראשון יוצא בכותרת כי "דב מורן נאלץ לכווץ את השווי של מודו" וגם יוצא בפרטים נרחבים יותר מנושא הגיוס: גיוס של שלושים מיליון דולר לפי שווי של 150 (עם התחייבויות להשקעות נוספות בהכיקף של 70 מיליון דולר) כאשר היעד הראשוני היה לגייס לפי שווי של מאתיים מיליון דולר. כלכליסט גם מציין כי כמה גופים שפנו אליהם לצורך גיוס סירבו וגורמים בענף הביטוח טענו כי בתקופה זו "המשקיעים מחפשים השקעות בטוחות ולא חלומות".

אני גם מהרהר על כך שאולי כלכליסט שעדיין לא סיגל לעצמו סיגנון כסחני במיוחד יצא בידיעה שכזו גם כתגובה ליהירות וליחסי ציבור אגרסיביים מידי?

יחסי ציבור לכנס – על חשיבות ה"שם" של המבקר

יום שבת, 22 במרץ, 2008

כפי שכבר ציינתי במאמר על יחסי ציבור לקראת כנס או יום עיון, חשוב להדגיש את המבקרים מאחר ולפעמים לא כל כך משנה הנושא או התוכן, אלא עד כמה האורחים/המרצים חשובים ונחשבים סלבריטאים בתחום.

השבוע החולף ראינו את ההוכחה לכך באופן מוחלט. באותו יום ממש נערכו שני כנסים – שלמעשה היו כנס אחד מפוצל בחיפה ובאונ' בר אילן על נושא מדע בידיוני ופנטזיה. לא רק שהכנס בבר אילן זכה לרוב יחסי ציבור אלא שברגע שהתבררה זהות האורח החשוב, כל הזרקורים הופנו אליו.

על התגלגלות פעולות יחסי ציבור לכנס הכפול מספרת ארנת טורין, מרצה וחוקרת לתקשורת אשר אף הרצתה בכנס החיפאי:

"במקור נולד כנס עולמות, פנטזיה ומדע בידיוני באוניברסיטת חיפה. האנשים מאחורי הכנס, אקדמאים חובבי מד"ב ופנטזיה חשבו על כנס אשר יגשר בין מגדל השן לקהילה. ברוח זו שותפו גופים שונים בעיר כמו גם  המכללה שאני מלמדת בה, מכללת גורדון לחינוך, ואחרים. הכנס לא היה אמור להיות בעל אופי אקדמי טהור, בין ההרצאות המלומדות הסתובבו חובבי מדע בידיוני קלאסי, חובבי מופע הקולנוע של רוקי, באפי קוטלת הערפדים וכן מעריצי סיפורי טולקין. "

"לפני כשנה כאשר הכנס החל לקרום עור וגידים הסתפחה אליו גם קבוצה מאוניברסיטת  בר אילן. הרעיון היה לערוך שני כנסים במקביל עבור הצפוניים בחיפה ועבור אנשי המרכז בבר אילן."

"אולם, מה שהתחיל ככנס בחיפה, נרקם ברוב התלהבות וסיעף ענפים הפך בפי איש יחסי הציבור של הכנס לבן דוד מהמקום הרחוק ןהנידח ההוא…. איך קוראים לו? אה חיפה…"

"כשנוכחתי בכך שאפילו הרדיו המקומי שלנו מיחצ"ן את הכנס כאילו מקורו ועיקרו בבר אילן, ניסיתי להירתם לפעולה ולשנות את הקיבוע שנוצר במדיה. "

"האם זה עזר? רק באופן חלקי. בכתבה בעיתון הארץ שבה רואיינו אנשי גורדון ואוניברסיטת חיפה התעקשו הטוקבקיסטים לתקן את הטעות שנפלה לדעתם בכתבה: "הכנס הוא בבר אילן, לא בחיפה!"

"מעל לכל מעבר למחלוקת, המסמר האחרון היה שחקן הרכש החשוב ביותר – הסופר לארי ניבן. לארי ניבן נחשב בעיני רבים לגדול סופרי המדע הבידיוני וביקורו בארץ האפיל על כל דבר אחר. למעשה מטרת הכנס היא לארח ולהתבשם בחברתו של לארי ניבן. "

"מסתבר שעבור יחסי ציבור, מספיק סוס אחד מנצח לפחות עם עדיפות של גוש דן בשביל למזער  השקעה גדולה והרבה הרבה מאמצים."

 

 

 

 

על כישלונות ביחסי ציבור

יום שישי, 21 במרץ, 2008

לפניכם מאמר קצר שנכתב על ידי ארנת טורין, מרצה וחוקרת לתקשורת ופעילה חברתית

לפני הרבה שנים הייתי רכזת של עמותה קטנה. כמו עוד קבוצות לשינוי חברתי קיבלנו תמיכה משתי"ל ואורגנה לנו השתלמות בנושא הקשר עם התקשורת ואיך לעשות יחסי ציבור. במעמד זה  למדנו כמה הלכות בסיסיות, למשל שכאשר מארגנים הפגנה או אירוע צריך שיהיה בו משהו לפרנס את הצורך בערך חדשותי.

באותה שנה ובאותה רוח נרתמנו להגמיק (מלשון גימיק) את ההפגנה המסורתית של יום האשה.  החלטנו על  טקס שריפת דעות קדומות בתוך פיילה מאלומיניום.

חרשתי את שוקי הפשפשים למצוא פיילה כזאת גדולה ונמוכת שוליים שתיראה כמו מעשה  בגיגית לקדייה מולודובסקי. גזרנו בריסטולים עליהם כתבנו דעות קדומות נגד נשים כגון:  "נשים דעתן קלה" או "כל המלמד את האשה תורה כאילו למדה תפלות" או " אשה היא כמו שטיח אם לא מרביצים לה אחת לכמה זמן- אינה נקייה"  ( ואריאציה ערבית) … ושרפנו ברוב טקס, הדר ולהבות

התקשורת לא באה.

ישבנו, חשבנו, התייעצנו ואז אמרו לנו שגימיק זה לא מספיק,  צריך גם הודעה לעיתונות ולא סתם טלפון, אלא הודעה מסודרת עם כותרת וטקסט ופרטי אירוע ברורים וטלפונים להתקשרות.

שנה לאחר מכן צעדנו עם כיכרות לחם, שוב נפל בחלקי לגייס את הגימיק, כמה עשרות כיכרות לחם ובניסיון להוזיל את ההוצאה הגעתי למקום שבו מוכרים תוצרת פגומה וישנה של מאפיות שונות על המשקל. הכנסתי לקונטיינר גדול וריחני ועמלתי להפריד חלות מלחמניות וכיכרות לחם פרוס מכיכרות פרולטרים כאלו, העמסתי על המכונית החבוטה כמה עשרות כיכרות לחם ונסעתי להפגנה ולהניף כיכר לחם ביד.

מבלי משים התחילו החברות לנגוס ולצבוט… מה לעשות….. לחם זה דבר טעים גם אם הוא בן יומיים. בסוף ההפגנה היו הרבה כיכרות אכולות ו… התקשורת לא באה.

ישבנו, חשבנו, התייעצנו ואז אמרו לנו שגימיק וגם הודעה לעיתונות זה לא מספיק, צריך גם גם קשרים אישיים עם עיתונאים. ולאו דווקא מהסוג הרומנטי אלא לזהות מישהו שהוא מיינדד, קשוב, אכפתי למטרות שלנו ולגייס אותו/אותה.  ובמקביל יש ללמוד, להעמיק ולהבין  את סדרי המערכת, מי מנוי על החינוך ומי על הפלילים, מי על  איזור מסוים ומי על הפוליטיקה.

הייתה שנה שניסינו לצעוד עם תופי מרים, ובשנה אחרת עם לפידים, … הצלחה מסוימת נרשמה באותה פעם שהקשנו בסירים ולחמור (האמיתי) שצעד עימנו נושא על גבו את קשיי החיים בארץ הזאת.

רשימת המשתנים הרלבנטיים הלכה וצמחה… "צריך לספק לעיתונות את הויז'ואל ולהביא צלמת מטעמנו, וצריך לספק מרואיינות תקשורתיות לכתב, ושזה יהיה ביום המתאים לכיסוי מצד העיתונות המקומית ושבאותו יום או שבוע לא יהיו חדשות מתחרות…

נשאלת גם השאלה למה בעצם? למה שעמותות, ארגונים ללא מטרות רווח, כנסים ואירועים אקדמיים ירצו בחשיפה לתקשורת ? היכן מתבטא הרווח?

התשובה לא פשוטה, והיא כוללת אף יסוד לא רציונלי. אנשים רוצים לפרסם את דבר מעשיהם, לקבל עליהם תגמולים גם כאלו שאינם חומריים אלא חברתיים. לעמותות וארגונים לשינוי חברתי יש מסר והם מבקשות להפיצו ברבים. בדרך כלל אחת ממטרות העמותות היא לגייס עוד אנשים, פעילים, חברים ולהגדיל בכך את פוטנציאל השפעתם. 

ישנה גם ם "כלכלת קרנות"  ידיעה עיתונאית  עשויה להגדיל במעט את הסיכוי לשאת חן בעיני גורם מממן ויש כמובן את הפעולה שכל תכליתה היא למחות או לפרסם ברבים עמדה חברתית ופוליטית ואין לה תכלית אחרת לבד מעצם העברת המסר.

וגם בשביל זה צריך יחסי ציבור.

יחסי ציבור באינטרנט: גם כדי לקבור עבר במנועי חיפוש

יום חמישי, 20 במרץ, 2008

לפני כמה ימים קראתי הודעה בפורום יחסי ציבור בתפוז של מישהו שרוצה לעשות טובה לחבר שלו, דרור חסידים שנחשד בפרשה כלשהי ומסתבר שהאשמות כנגדו היו מופרכות… אבל מי שעושה חיפוש על השם שלו בגוגל ישר מגיע לפרסומים השליליים.

אותה הודעה חזרה כמעט בכל פורום והוכתרה ביני לבין עצמי כספאם בפורומים. ברור היה כי אותו חבר, כל מטרתו הייתה להפציץ את הרשת בהודעות שכאלו כדי לקבור את הפרסומים הללו מאחור.  

אני לא זכרתי את הפרשה הזו (או אולי אפילו לא שמעתי עליה) אבל כאשר ראיתי את ההודעה, פתחתי חלון נוסף בדפדפן והרצתי את השם דרור חסידים. כן עכשיו אני יודע במה הוא נחשד.

אם נתעלם לרגע מהמחשבה על קונספירציה (שהוא כן רצה להעיר את הפרשה) ואם גם נתעלם מהעובדה שיכול להיות שמדובר במר חסידים עצמו, הרי שלא רק שלא הועיל, אלא אפילו הזיק. הוא העיר מחדש את הפרשיה הזו וגם הפנה אליה הרבה מאוד תשומת לב. גם אם יצליח לקבור בעמודים אחוריים את הפרסומים (הוא לא מצליח) הרי שהפרסומים החדשים בכל הפורומים יוצרים סקרנות לחפש במה נחשד חסידים בעבר.

בוודאות מוחלטת אני יכול לומר כי אם אותו חבר המפציץ את הפורומים בתפוז וכנראה גם באתרים אחרים, או דרור חסידים עצמו, היה פונה לאיש מקצוע המתמחה  בתחום יחסי ציבור באינטרנט, הרי שתוך חודש עד שלושה חודשים היו הפרסומים השליליים נקברים מאחור. כן, זה אולי היה כרוך בתשלום (אני הייתי גובה על השירות הזה כ-6,000 שקלים חדשים), אבל לא משהו שאי אפשר לעמוד בו.

זה גם מוביל באופן ישיר למושג מיתוג אישי באינטרנט, מושג שכיום הופך להיות נפוץ יותר ויותר וקיימים כמה בלוגים ואתרים העוסקים בתחום. (שווה להריץ חיפוש ולקרוא כמה דברים בנושא)

על כל פנים אני מאחל  הרבה הצלחה לד"ר דרור חסידים שאכן תצלח דרכו בעתיד באופן כללי ובמקביל גם שהפרשיה המעיבה תיקבר בעמודים אחוריים בגוגל.

 

יחסי ציבור לקראת כנס או יום עיון – מאמר חדש באתר

יום רביעי, 19 במרץ, 2008

מארגני הכנסים וימי העיון רוצים חשיפה נרחבת לקראת האירוע בכדי לעודד את ההרשמה. העיתונות מצידה, אוהבת לכסות אירועים בדיעבד. להלן מאמר על ההדגשים בפעילות יחסי ציבור לקראת כנסים וימי עיון.

הבלוגים של השב"כ – אקט נפלא של יחסי ציבור

יום שלישי, 18 במרץ, 2008

השבוע פורסם בכל אמצעי התקשורת כי השב"כ פתח פלטפורמת בלוגים. המטרה המוצהרת של הבלוגים, וכך אף כתוב בפתיח האתר, היא לאפשר לגולשים לקרוא קצת יותר על עבודת השב"כ, עבודת המטה ובהתאמה לעניין עובדים מתחום ההייטק להגיש מועמדות לעבודה בשב"כ.

ארבעת הבלוגים של עובדי השב"כ הם של עובדים אגף מערכות המידע של הארגון החושפים מעט מפעילותם.

ככלל, יש כאן אקט כפול של יחסי ציבור לשב"כ. כדבר ראשון – התדמית של הארגון שבעבר נחבט לא מעט בגלל כל מיני פרשיות עולה –  השב"כ החליט לפתוח כמה שערים קטנים ולספק הצצה אליו פנימה ובכך לשפר את תדמיתו על בסיס קבוע.

הדבר השני, המשמעותי יותר מבחינת שירות הביטחון, הוא מול העובדים הפוטנציאלים. אני מניח שבתהליך הכנת הבלוגים, גם בא בחשבון כל נושא יחסי הציבור פנימה ולמקורבים (בני משפחות וחברים) שמטרתם לטפטוף את המסרים התקשורתיים: השב"כ הוא גוף מתקדם מבחינה טכנולוגית, השב"כ הולך ונפתח החוצה, טוב לעבוד בשב"כ.

כבר כתבתי כמעט בכל הזדמנות בבלוג זה ובאתר על כך שיחסי ציבור ממוקדים עשויים להביא לתוצאות נאות. נדמה לי שעצם פתיחת הבלוגים ופרסומם בציבור כבר יצר את האפקט הרצוי. מהנדסי הייטק (עובדים פוטנציאלים) יודעים שהשב"כ "מחפש" אותם וכך גם כמעט כל קוראי העיתונים וגולשי האינטרנט התאווים למידע נוסף על הגוף הסודי.

ולעצם העניין – לבלוגים עצמם. הבלוגים לא כתובים כמו שצריך מבחינת יחסי ציבור. הם יותר מידי פרסומיים, יותר מידי מדיפים ניחוח אינטרסים ולא נראים כמו בלוגים טבעיים. למרות זאת עושה רושם כי הם נכתבו על ידי האנשים עצמם ולא על ידי הגוף החיצוני שהקים עבורם (חברה של אדם שוב) את הפלטפורמה. שירותי כתיבת בלוגים ארגוניים ניתנים גם על ידי.

נדמה לי שעם הדרכה נבונה וגם עם הניסיון בכתיבה הבלוגים יעשו מעניינים יותר. אני לבטח אמשיך לעקוב, ובכל מקרה, אני מסיר את הכובע גם על ההחלטה גם על הביצוע, ובטח שעל החשיפה.

 

יחסי ציבור לא אמורים לשקר

יום שני, 17 במרץ, 2008

 עידו קינן במדורו "קטנוניסט" בעיתון כלכליסט מספר על הודעה לעיתונות מופרכת מטעם D.MO הרשת הגדולה בישראל לדיו מדפסות ממוחזר – לפיה בשנה האחרונה חלה עליה הדרגתית אך ברורה מאוד בשימוש במדפסות הביתיות בעיר שדרות וזאת כנראה בשל השהייה המרובה של תשובי העיר בבתים והשימוש הגובר במחשב הביתי.

כאשר קינן ניסה לחקור את העניין מעט לעומק ושאל מאיפה נתונים ענה דורון עמית, מנכ"ל החברה כי "משיחות עם תושב המקום התברר שאנשים מרוב שהם יושבים בבית, יותר, הם פשוט מדפיסים יותר. אין משהו קשיח" ו"תושב המקום יודע את זה מהשערה שלו – לא סטטיסטיקה מדויקת".

למרות שעולה איזה חיוך קל, אותי זה לא מצחיק. איש יחסי הציבור של DMO עשה דבר שלא יעשה – מסר נתונים שיקריים בשביל איזכורון קטן בעיתון.

אני יכול לתאר לעצמי את הדינמיקה: "שדרות בכותרות, בואו נוציא איזו ידיעה שקשורה לשדרות" ואז הגיעה "ההברקה" – "הם יותר יושבים בבתים, בטח הם משתעממים, אז הם יותר על המחשב, בטח יותר מדפיסים… בינגו".

אני לא איש יחסי הציבור של DMO אבל זו החברה הגדולה בישראל בשוק הדיו הממוחזר עם רשת חנויות ענפה בכל הארץ. חברה שמחזיקה נתח משמעותי מהשוק, יכולה לבצע באמצעות המוכרים סקרים אצל הלקוחות בלי שום בעיה ואילו יהיו סקרים מהימנים שמצביעים על מגמות אמיתיות בענף: באיזה עיר מדפיסים יותר, הרגלי שימוש במדפסות, עליה/ירידה בכמות הדפסות לקראת החגים (או הקיץ או תקופות מבחנים או מה שלא יהיה) מי מדפיס יותר בבית – גברים, נשים או הילדים, אילו מדפסות הן הנמכרות ביותר, אילו מדפסות מתקלקלות יותר מהר וכן הלאה.

החברה שמחזור המכירות שלה מגיע ל-100 מיליון שקלים בשנה יכולה גם לתרום מדפסות ו/או דיו לתושבי שדרות ולקבל חשיפה נאה על פעילות למען הקהילה. אבל לפברק מגמות שוק? זה נראה כל כך פתטי מה גם שהם מופרכות לחלוטין.

שטות.

יחסי ציבור באינטרנט ו-SEO

יום שני, 17 במרץ, 2008

יש דימיון רב וסינרגיה רבה בין פעילות יחסי ציבור באינטרנט וקידום אתרים במנועי חיפוש – מאמר חדש באתר.

אנדי וורהול – אמן יחסי ציבור

יום שבת, 15 במרץ, 2008

אהבתי את המאמר של מאיר אגסי בהעיר, על אנדי וורהול. ככלל, מאיר אגסי זכור לי לטובה מספרו הגבעות השחורות של דקוטה, ספר שאהבתי במיוחד. אגסי נהרג בתאונת דרכים בשנת 1997.

המאמר על אנדי וורהול שנכתב אחרי מותו ב-22 בפברואר 1987, סוקר את הצלחתו האמנותית כאמן הפופ ארט אשר לקח דימויים תרבותיים והפך אותם לליריקה ואמנות ובמקרים מסויימים הפך אותם לפארודיה  "ובסך הכל הפך את הבנאלי לאמנות".

"בתקופה ההיא תפס וורהול את המדיה האמריקנית בביצים, כשהוא מחקה את מנגנון הפרסומת" כותב אגסי.

מסוף שנות השישים ועד תחילת השבעים, הפך אנדי וורהול מאמן ציני ואירוני לאיש אחר, מעין דמות הפועלת כמאמר הקלישאה ל-"מכונת יחסי ציבור משומנת". וורהול לקח את דמותו שלו והפך אותה לסמל בפני עצמו, טרח ליצור באזז אינסופי סביב עצמו וסביב אמנותו.

מסוף שנות השישים יצר וורהול סדרות דיוקנאות של אנשים הבולטים בתקשורת ושכפל אותן שוב ושוב בין הדמויות: טרומן קפוטה, לייזה מינלי, מיק ג'אגר ואפילו את גולדה מאיר, ראש הממשלה שלנו.

במאמר מספר אגסי כי וורהול הפך למקדם מכירות ובעצם לכוכב הגדול של עולם האמנות. תוך שימוש במניפולציות שונות של יחסי ציבור, הפך לציר מרכזי בחיי החברה בניו יורק, מעין, מסיבה של איש אחד אשר הכניס באופן יזום את הרכילות אל הגלריות והפך אותן לחלק אינטגרלי מעבודתו.  בראיונות שנתן השתמש בדימוי השיטחי, זה שאוהב את כולם.

בסיכום המאמר מדגיש שוב אגסי שלמעט דאלי, אף אמן לא לקח את נושא יחסי ציבור לחלק כל כך משמעותי באמנות שלו כמו אני וורהול אשר הקדיש זמן רב ליחסי ציבור תוך שימוש ברכילות, המיניות והא-מיניות, להיות Cool ועוד.

היום הרי ברור מאליו שללא יחסי ציבור, אמן לא יזכה להתייחסות רצינית, לפחות לא בחייו. כבר בשנות השישים כתב קישון באחת מרשימותיו על הצורך בלעשות "רעש" להתפשט בפומבי, להרביץ למבקרים ו/או להתאבד כדי לקדם את האמנות  - במקרה ההוא של אותה רשימה של קישון, משורר, במקום אחר, על יצירה פלסטית.

ברור מאליו שחלק מפעילויות שיווקיות ומסחריות של חברות וארגונים נועדו רק כדי לקבל יחסי ציבור. אבל במקרה של אמנות, הדבר מעלה תמיהה מסוימת. האם ניתן לראות היום אמנות באופן עצמאי כשיחסי הציבור "בסך הכל" מקדמים אותה, או שמאז דאלי ווורהול, כך על פי מה שניתן להבין מאגסי, האמנות, משתעבדת למסע יחסי הציבור שנועד לקדם אותה, כמו הלטאה שאוכלת את זנבה, וכך צריך לראות ולהבין אותה?.

הפצת הודעה לעיתונות – איך לעשות את זה נכון

יום שישי, 14 במרץ, 2008

הפצת הודעות לעיתונות היא פעולה כמעט בסיסית ויומיומית בעבודת יחסי הציבור. להלן מאמר חדש באתר – איך להפיץ הודעה לעיתונות בצורה מיטבית.

בלוג ארגוני הוא אמצעי יחסי ציבור מעולה, אבל…

יום חמישי, 13 במרץ, 2008

 

בלוג ארגוני הוא כלי מצוין עבור יחסי ציבור בכלל ו-יחסי ציבור באינטרנט בפרט. על זה אין ויכוח ובקרוב יעלו שני מאמרים בנושא באתר. אבל מסתבר שאם לא עושים את זה נכון זה עלול לגרום נזק.

כתבה מצוינת של עידו קינן בכלכליסט עם הכותרת פק פלופ, מספרת על כך שמקדונלד'ס ישראל פתחה בלוג תאגידי אבל מאחר ומי שניהל אותו היה משרד הפרסום TBWA שכנראה שלא מתמחה בנושא, נחלו כישלון חרוץ.

מסתבר שהבעיה הייתה טמונה בשני כיוונים, האחד – פוסטים סינתטיים שנראו יחצניים מידי, פרסומיים מידי ולא רק שלא שכנעו, אלא להיפך, ממש גרמו אנטגוניזם.

הבעיה השנייה הייתה הטוקבקים: במקום דיאלוג עם החברה, הבלוג הפך להיות כלי להתנגחות בחברה וכפי שקינן מדגיש, "במיטב מסורת ההקצה של האינטרנט".

בסופו של דבר מקדונלד'ס ישראל בחרה להוריד את הבלוג.

בכתבה קינן מראיין את טל פורקוש מחברת TBWA, התקציבאית על פעילות באינטרנט של החברה שמודה בכישלונות וגם מדברת על כך ש"נתפסה" כמגיבה מטעם בטוקבקים.

איתי באנר, יועץ ליחסי ציבור באינטרנט שמנהל בלוג PR 2.0 (בלוג מצויין ומומלץ) טוען כי בבלוג תאגידי, קשה לתת לקוראים ערך מוסף שיגרום להם לחזור. אדם שוב, שהקים חברה חדשה לניהול תכנים באינטרנט (ובין השאר בלוגים) מדגיש את נושא חוסר הניסיון של מי שמפעיל את הבלוגים.  

על פי באנר, מילת המפתח היא אג'נדה – "אם יש לך אג'נדה, יש טעם בבלוג, אם אין לך אג'נדה, מה תכתוב שם?"

באופן אישי, כמי שמייעץ ומנהל בלוגים עבור לקוחות בתור כלי יחסי ציבור, אני בהחלט מסכים לטענות אלו, למרות שאת המילה אג'נדה הייתי מחליף באסטרטגיה, ואת נושא חוסר הניסיון הייתי מחליף ב-הדרכה והנחיה מתאימה.

בלוגים ארגוניים צריכים להיות כמה שיותר אותנטיים, כלומר, לאו דווקא חשוב הניסיון של כותבי הבלוגים (חשוב) אבל חשוב יותר שמי שמנחה ומנצח על העניין או לפחות יבין בנושא.

באיזשהו אופן יש לי איזו תחושת בטן שבמשרד הפרסום TBWA (שהוא ללא ספק משרד מעולה!) חשבו שהם גם מבינים ביחסי ציבור ולבטח בגלל הפעילות הדיגיטלית הענפה שלהם, יודעים גם לנהל מערך יחסי ציבור באינטרנט.

מסתבר שטעו.

 

גם יאהו מגייסת עובדים בישראל ועושה יחסי ציבור לזה

יום חמישי, 13 במרץ, 2008

 

עוד לא הספקנו להתבשם מהעובדה שמיקרוסופט הקימה בישראל מעבדת חדשנות ויום אחריה, הודיעה יאהו בפעולת יחסי ציבור בוטה כי גם היא מצטרפת לתחרות הגדולה על ליבם ומוחם של המפתחים הישראלים ומקימה מרכז פיתוח בישראל.

בידיעות שפורסמו בהבלטה בעיתונות, הוצגו ורואיינו רוני למפל, מנהל הפיתוח החדש של יאהו בישראל ופרבהאקר רגהאבן – סגן נשיא בכיר ביאהו וראש יאהו ריסרץ' והם אפילו לא ניסו לחגוג את נושא מרכז הפיתוח החדש, אלא עברו ישר לתכל'ס – חיפוש וגיוס עובדים, מדענים, מהנדסי תוכנה בעל יוזמה "שיכולים ליצור מוצרים שיגרמו למיליוני אנשים לחייך" .

יש כאן כמה נקודות מעניינות מכל מיני בחינות, אבל מתוך הזווית של יחסי ציבור יש כמה הדגשים ושאלות אחרות: למשל האם העובדה שמיקרוסופט זכתה לכיסוי רחב כל כך הייתה השפעה לעובדה שהם יצאו יום אחרי בידיעה דומה, או שזה מקרי לחלוטין, והאם העובדה שזה נעשה יום אחרי יום גרמה לתקשורת להתייחס אחרת משהייתה מתייחסת אלמלא הכרזתה של מיקרוסופט יום קודם לכן, וכן כמובן, עד כמה יחסי הציבור הללו ישפיעו באמת על התוצאה המקווה – גיוס עובדים.

אני מעריך שיאהו לא תזמנו את עצמם יום אחרי ההכרזה של מיקרוסופט (Me Too) אלא ניצלו את ההכרזה לבואו של המנהל האירופי ולצערם/הפתעתם של יאהו ואנשי יחסי הציבור שלה, מיקרוסופט הקדימה אותם ביום עם הכרזה דומה.

באשר לשאלה האם היו מקבלים כיסוי רחב יותר אלמלא הכרזת מיקרוסופט, התשובה לדעתי היא כן, בהחלט, אבל… כאשר יאהו רכשה את פוקסיטיונס, חברה ישראלית, זכתה לכיסוי רחב מאוד גם בהיבטים של "יאהו נכנסת לישראל" והקמת מרכז הפיתוח, המנותק, כך מסתבר מהרכישה, שוב, הייתה זוכה לכיסוי רחב עוד יותר. יאהו מעניינת את הציבור (ואת העיתונות) בישראל למרות שאינה התייחסה לישראל כל השנים.

על השאלה השלישית האם יחסי הציבור הללו יסייעו ליאהו לגייס עובדים, אין לי תשובה חד משמעית באשר לתוצאה, אבל עכשיו על ידי שימוש באמצעי יחסי ציבור פשוטים ובסיסיים, כולם יודעים שיאהו מגייסת עובדים בישראל, איפה נמצא מרכז הפיתוח, במה הוא יעסוק ואיזה סוג עובדים יאהו מחפשת. כלומר, לפחות את "הפתיחה" למסע הגיוס, יחסי הציבור הצליחו לספק בהחלט בצורה נאה.