ארכיון פוסטים מהחודש "מאי, 2008"

קהילת יחסי ציבור בקפה דה מארקר ופורומי יח"צ נוספים

יום שישי, 30 במאי, 2008

לפני כשבוע וחצי הצטרפתי אל צוות מנהלי קהילת יחסי ציבור בקפה דה מארקר – קהילה קצת רדומה ולא ממש פעילה, אבל עם הרבה פוטנציאל לדעתי.

קהילה זו, יחד עם הפורומים ליחסי ציבור בתפוז וב-YNet הם למעשה המקומות היחידים שמאפשרים מפגש וירטואלי לאנשי יחסי ציבור בינם לבין עצמם, למנהלים, לאנשי שיווק וגם לסטודנטים לתקשורת לשאול, להתעניין לקבל טיפים בתחום ואולי גם להתרשם מאנשי יחסי ציבור אלו או אחרים.

אחד הדברים המעניינים ששמתי לב במסגרת ההשתתפות הפעילה שלי בשלושת הפורומים הללו (וכאמור, בשבוע וחצי האחרונים גם כמנהל הפורום) הוא שרוב אנשי יחסי הציבור בארץ, רוב האנשים העובדים במשרד יחסי ציבור, לא ממש פעילים בפורומים. על השאלה כמה מהם מציצים בפורומים הללו אין לי תשובה אבל לקהילת יח"צ בקפה דה מארקר מונה כ1,550 אנשים רשומים כאשר לפחות רבע מהם פעילים בתחום יחסי הציבור או התקשורת. ,

על השאלה למה הם לא משתתפים אין לי תשובה חד משמעית, אלא רק כמה השערות:

ראשית, רוב אנשי יחסי הציבור בארץ עסוקים מאוד בפעילות עבור לקוחותיהם ומשאבי הזמן שהם מוכנים להשקיע בפורומים האלו נמוכה. 

שנית, רוב המשרדים בארץ כמעט ולא פעילים ברשת. אין להם מספיק ידע והיכרות בתחום ולבטח אין מספיק מודעות לתחום של יחסי ציבור באינטרנט.

סיבה שלישית ולא פחות משמעותית היא שמבחינה עסקית זה לא ממש אפקטיבי - פעילות בפורום יחסי ציבור לא מביאה כמעט לקוחות.

באשר לקפה דה מארקר יש סיבה נוספת והיא – ירידת נפח הפעילות מאז הקמתה ועד עתה. קפה דה מארקר הוקמה כרשת חברתית עסקית שנועדה להפגיש את קהילת העסקים בישראל. מטבע הדברים, אחרי ההייפ הגדול הייתה נשירה טבעית עד לכדי רבע או אפילו חמישית מאלו שנרשמו בהתחלה. אולי כי הרשת לא ספקה את הסחורה שהבטיחה (מפגשים עסקיים וירטואליים) אולי כי השימוש בה רצוף בתקלות טכניות.

באופן אישי אני מאמין כי פורומים פעילים של יחסי ציבור עשויים לתרום לא מעט לתדמית של המקצוע ומעבר לזה, המפגש הוירטואלי מעניין אותי.

כמנהל משרד יחסי ציבור הפעיל מאוד ברשת ומספק שירותי יחסי ציבור באינטרנט, אך טבעי הוא שאציג פעילות משמעותית ברשת בכלל ובפורומים של יחסי ציבור בפרט. 

כמה מילים על כותרת יחסי ציבור

יום רביעי, 28 במאי, 2008

אמש הודיע מאיר אורבך באופן פומבי כי הוא עוזב את את כותרת, משרד יחסי הציבור המוביל בישראל. מאיר עובד בכותרת, אם זיכרוני אינו מטעני, החל משנת 1995. את דרכו החל כעוזר תקציבאי, המשיך כתקציבאי, תקציבאי בכיר ובשנים האחרונות שימש בתור מנהל המשרד.

הודעת הפרישה של מאיר החזירה אותי שמונה שנים לאחור, ליום שבו עזבתי אני את כותרת. אני זוכר את הרגע בו יצאתי מהדלת. פתאום אבן כבדה ירדה לי מהכתפיים, כבר לא אחראי על כל עשרות הלקוחות והעובדים ומצד שני צביטה חזקה – איך עוזבים מקום כזה? איך הם יסתדרו בלעדי? וגם ובעיקר… הרבה געגועים.

כותרת יחסי ציבור היה עבורי חממת גידול אמיתית. שם התוודעתי מה זה יחסי ציבור, איך עושים יחסי ציבור מה המשמעות של יחסי ציבור… את הכל למדתי ממורי ורבי ניסו כהן, איש מבריק ויצירתי במיוחד. בשנים האחרונות שהה ניסו בארצות הברית ובקרוב, כך אומרות לפחות השמועות, יחזור לארץ.

כותרת היה מתחילת דרכו ועד היום, משרד יחסי ציבור מוביל – הן בגודלו, בהיקף ובכמות התקציבים שהוא מטפל, ובעיקר במקצועיותו. המשרד החל את דרכו כחברת בת של משרד הפרסום אריאלי. בתחילת הדרך פעלו בו שלושה שותפים: תמי אריאלי, שוש קינמון וניסו כהן.

בהמשך, עזבו אריאלי וקינמון וניסו נותר כמנכ"ל ובעלים עם אוריינטציה חזקה להייטק. בתקופתו (תקופה בה שימשתי כתקציבאי, כיד ימינו של ניסו ולאחר מכן כמנהל משרד יחסי ציבור) צמח המשרד והתפתח באופן מואץ, טיפל בעשרות תקציבים, קלט כמות עובדים גבוהה והפך לאחד המשרדים המובילים בישראל עם התמקדות בהייטק ופיננסים.

כותרת היה מאז ומתמיד משרד יחסי ציבור לא מיוחצן. מנהלי כותרת – על פי השראתו של ניסו, לא נדחקו לאירועים מיוחצנים, לידיעות במדורים רכילותיים, לפתיחות חגיגיות ואירועים שהתקשורת אוהבת לכסות. הגישה של ניסו ושאלר המנהלים והעובדים הייתה: "אנחנו משרד מקצועי שתפקידו לחשוף את הלקוחות, לא את עצמו ואם כבר חושפים את עצמנו, אז רק עבור מטרה מסויימת". לעומת זאת מי שהיה צריך לדעת על כותרת, בהחלט ידע ושמע.

במשך השנים האחרונות הקשר שלי עם כותרת נחלש מעט. אני הלכתי לכיוונים קצת אחרים, האנשים שעבדתי עימם עזבו והלכו לכיוונים אחרים ואת מקום תפסו אחרים. ניסו נסע לחו"ל לכתוב תסריטים ומאיר… מאיר המשיך לנהל את כותרת ביד רמה ובזרוע מקצועית ובהרבה הצלחה.

אפשר להגיד על מאיר הרבה דברים: מבריק, צנוע, מקצוען אלף אלף, רציני, יודע את העבודה ועוד כהנה וכהנה, אבל בעיני הוא בראש ובראשונה ומעל לכל, בחור שכיף איתו, כיף להיות במחיצתו, חכם, משעשע עם הרבה חוש הומור. אינני יודע לאן הוא הולך, אולי להיות דובר של גוף גדול, אולי לתפקיד של מנהל שיווק בחברה אחרת, אולי אפילו להקים חברה משלו. אני משוכנע שיצליח בגדול ובכל מקרה, אני מחזיק לו אצבעות.

יחסי ציבור – יש כאלו שלא צריכים. האמנם?

יום ראשון, 25 במאי, 2008

 לפני כמה שנים טובות היה לי לקוח ששילם לי ריטיינר חודשי תמורת השתקה או הנמכת כמות האייטמים עליו בתקשורת. מדובר היה בחברה גדולה יחסית שרצתה לשמור על שקט תעשייתי. לדעתו של מנכ"ל החברה, כל אזכור בתקשורת היה עלול להזיק לו. כמובן שאי אפשר לסתום את הפה לעיתונאים – זה לא מעשי, בייחוד לא כשהחברה הייתה פעילה מאוד, המתחרים עשו לא מעט כותרות והעיתונאים שטיפלו בנושא היו חרוצים וטובים. מצד שני בהחלט ניתן היה להשתדל לנסות ולהנמיך את הרעש של כל אייטם שאמור היה להתפרסם. וכך באמת היה.

אותו לקוח כמובן הוא דוגמא קיצונית, אבל עדיין לעיתים אני פוגש אנשים וחברות שברגע ראשון אני מופתע לשמוע כי הם שוקלים לעבוד עם משרד יחסי ציבור.

לפני כחודש פגשתי אדם המעביר סדנאות מסויימות. האיש (המרשים במיוחד יש להודות) הוציא לא מעט ספרים ונחשב לבר סמכא בתחומו. הוא מרואיין מבוקש, תמיד יש לו מה להגיד ולפחות שלוש פעמים בשבוע פונים אליו מאמצעי התקשורת (טלוויזיה, רדיו ועיתונות) לשמוע את דעותיו. כבר בשיחה הטלפונית הסברתי לו שעם כל הרצון שלי למכור לו את שירותי, אני חושש שהפעילות שלי עלולה להפחית את כמות הפניות והפרסומים. מצד אחד, אמנם יראיינו אותו ויכתבו עליו בתחומים המדוייקים אותם הוא רוצה לקדם אבל מנגד, בגלל העובדה שהוא עובד עם משרד יחסי ציבור תרד רמת הספונטניות של העורכים והכתבים לראיין אותו. ככה זה.

אחרי פגישה עמו תפסתי שאולי בתחום קשרי העיתונות עדיף שלא אגע, אלא רק מאחורי הקלעים (בהדרכה) אבל בתחומים אחרים, כמו יחסי ציבור באינטרנט, בהחלט יש לי מה לתרום עבורו.

המשפט – "דברים שרואים מכאן, לא רואים משם" נכון שבעתים במקרים של שתי חברות אחרות שפגשתי לאחרונה. שתיהן חברות מתחום התקשורת (המדיה, לא תקשורת נתונים) אשר מנהליהן מקושרים היטב לכל העיתונאים וגם לקהלי היעד הרלוונטים ובכל זאת מנהלי שתי החברות רצו לשמוע פרטים על אודות שירותי.

ברגע ראשון אמנם התפלאתי "מה, אתם צריכים יחסי ציבור?" אבל לאחר ששמעתי אותם, התברר לי שהם לא רק זקוקים לשירותי משרד יחסי ציבור, אלא הם צריכים שירותים מאוד מדוייקים ומאוד ספציפיים. אמנם לא יחסי ציבור מסורתיים רגילים אבל מצד שני, עם כל היכולות שלהם והקשרים שלהם, הם פשוט לא יודעים אך לקדם באופן עצמאי נושאים מסויימים.

אם אני חושב על זה טוב, הרי זה מה שבעצם כתבתי כאשר גוגל שכרו משרד יחסי ציבור. מצד אחד, גוגל היא חברת ההייטק המתקושרת ביותר בעולם. אין יום שלא מופיעה כתבה גדולה או ידיעה עליהם בכל אמצעי התקשורת הנידח ביותר ולבטח באינטרנט. מצד שני, לגוגל יש אג'נדה שלה ועל אחת כמה וכמה לגוגל ישראל ובגלל ההתייחסות הרבה לחברה, הדברים שמעניינים באופן ממוקד את החברה הישראלית כמעט ולא באים לידי ביטוי. זו הסיבה שגוגל אכן זקוקים ליד אשר לא רק תכוון, אלא גם תבצע.

לסיכומו של דבר, מסתבר שאין חברה או ארגון שלא זקוקים ליחסי ציבור. לפעמים אלו אולי יהיו יחסי ציבור שונים מהתפיסה המקובלת (תכניס אותנו לעיתון) אבל בוודאות כמעט מוחלטת אני יכול לומר כי משרד יחסי ציבור מיומן ויצירתי ידע לתפור לכל חברה שירותי יחסי ציבור המתאימים לם.

קלינטק – תערוכת זבל?

יום רביעי, 21 במאי, 2008

תערוכת קלינטק שתערך במרכז הקונגרסים בתחילת חודש יוני, בחרה אף היא להשתמש באמצעי השיווק הנחות ביותר – דואר זבל, הספאם.

כתבתי בעבר ואני כותב גם היום. אין לי שום בעיה עם ספאם. הוא לא מפריע או מטריד אותי. כמות הזבל שמגיעה אלי אמנם מצריכה ממני מידי יום לסרוק במשך עשר דקות את ספריית דואר הזבל ומחיקתו (אני מקבל מאות בכמה כתובות מייל שלי) אבל מעבר לזה אין לי שום בעיות עם זה.  

לדעתי ספאם עשוי להיות אפקטיבי אם הוא באמת בעל ערך מוסף אמיתי (נניח בסיגנון של ניוזלטר עם כתבות מועילות) והוא אולי (עם הרבה סימני שאלה) יעזור לעסקים קטנים למשוך כמה לקוחות ראשונים מזדמנים.

ובכל זאת, בכל פעם שאני מקבל ספאם מחברות רציניות העומלות קשה על התדמית ושיפור התדמית שלהן, אני תוהה למה לכל הרוחות הם עשו את זה? למה הם בחרו להסתופף בתיבות הדואר של אזרחי מדינת ישראל בין ספקי הויאגרות המזויפות להצעות עוקץ למיניהן.

תדמית זה משהו חמקמק וקשה למדידה ובכל זאת, אנשים שיראו לדוגמא את הכותרת קלינטק בתיבת הספאם שלהם (לרוב יקבלו אותה יותר מפעם אחת) עלולים לזהות את התערוכה (באופן לא מכוון) את המושג קלינטק, את התערוכה הספציפית בכלל ואולי אפילו את התחום כולו יחד עם שאר הזבל המופיע בתיבה.

כאמור, אני אמנם לא נגד ספאם באופן מוחלט. בשום פנים ואופן אני לא ממליץ על העניין. לדעתי אפשר לבחור באלף ואחד אמצעי שיווק יעילים לא פחות ולבטח עם תדמית גבוהה יותר. על לקוחותי ומכרי אני ממש "אוסר" (עד כמה שאני יכול) להשתמש בשיטה זו וכל מי ששואל אותי זוכה להרצאה קבועה מדוע לא.

תערוכת קלינטק בעיני היא אחת התערוכות המעניינות ביותר שייש. התערוכה מיועדת הן לחברות העוסקות בתחום, הן ללקוחות הפוטנציאלים, לעובדים, ספקים, משקיעים. בתערוכה יהיו אורחים מחו"ל, החברות המשתתפות ישקיעו את מיטב כספן כדי להופיע בצורה מכובדת בתערוכה והעיתונאים יכסו את התערוכה ויחפשו סיפורים ו/או חברות מדליקות ומעניינות (מארגני התערוכה שכרו את שירותיו של משרד יחסי ציבור מכובד). מדובר בתערוכה יוקרתית מאוד. למה בכל זאת הם בחרו להשתמש בספאם? הפיתרונים להם.

אני אמנם יכול להעריך כי מצד אחד מישהו ממארגני התערוכה קצת נלחץ מהעובדה שעדיין לא הופיעו בעיתונים כמו שצריך לדעתו ועדיין אין מספיק אישורי הרשמה. במקביל, כנראה מישהו הציע להם הצעה זולה יחסית להגיע לחמישה מיליון תיבות דואר והם הלכו על זה….

חבל.

הדימוי של אנשי יחסי ציבור בעיני אנשי הפרסום

יום שני, 19 במאי, 2008

בימי חיי פגשתי לא מעט פרסומאים וכמה מהם אפילו נמנים על חברי הטובים.  לעיתים פגשתי אותם על בסיס ידידותי, לעיתים קרובות גם על בסיס מקצועי, כלומר פגישה משותפת אצל לקוח או עבור לקוח. היו גם מקרים בהם הפגישות היו לצורך שיתופי פעולה. הפוסט הבא הוא הכללה גסה ולא תמיד נכונה והוא נכתב לאור ובעיקר כתגובה לרשימה של גינגי פרידמן ב-Ynet.

על ההבדל בין פרסום ל-יחסי ציבור כתבתי כאן ובאתר כמה וכמה פעמים. ישנם עוד כמה הבדלים שלא מספיק הדגשתי אותם: ראשית היקף התקציבים. הפרסום עוסק בהרבה כסף, הרבה מאוד כסף. לרוב תקציבי הפרסום יהיו כמה עשרות אלפים עבור חברות קטנות, ומאות אלפים ואפילו מיליונים עבור חברות גדולות. גם כאשר מדובר בפרסום סולידי, קטן נניח "מודעת מילים בגוגל". כאשר חברה מקצה נניח מאה שקלים ליום לפרסום במודעות המילים, הרי שתגיע בסוף השנה ל-36,500  שקלים – ומדובר בתקציב קטנטן וכמעט אפסי. יחסי ציבור הם בתקציבים הרבה יותר נמוכים. גובה הריטיינרים נע בין אלף דולר לחודש עד חמשת אלפים – כאשר מדובר בתקציבים גדולים במיוחד אצל משרדים גדולים במיוחד. רק במקרים חריגים ואצל משרדים חריגים ישולמו ריטיינרים גדולים יותר.

עוד הבדל שכן הזכרתי הוא רמת השליטה. לאנשי יחסי ציבור יש רמת שליטה מאוד נמוכה על האופן שבו מתפרסמים אייטמים בתקשורת. לעומת זאת לאנשי הפרסום יש שליטה כמעט מוחלטת על האופן בו מתפרסמות המודעות.

גינגי פרידמן, לשעבר פרסומאי והיום מנהל חברת השמה מצליחה בתחום של פרסום, יחסי ציבור  שיווק, כותב טור קבוע באתר -Ynet (טור מעניין ומומלץ) ואמש הקדיש אותו לפעילות יחסי הציבור של חברת רובינס שטיינמץ שנעשתה עבור יזם הנדל"ן דרור הלוי ושותפו למיזם החדש – רביב צולר (לשעבר מנכ"ל נס), כן, בדיוק אותו מיזם שנכתב בפוסט הקודם בו ציינתי עד כמה מדובר בפעילות יחסי ציבור מוצלחת.

גם פרידמן ראה פעילות זו כמוצלחת, אולם תייג אותה בתור מניפולציה זולה שעשה אותו משרד יחסי ציבור על העיתונות. הוא גם נתן ציון נמוך במיוחד לתקשורת שלא בדקה את הדברים כמו שצריך.

הטור של פרידמן מסמל לדעתי את הדימוי של אנשי יח"צ בעיני הפרסומאים וסליחה על ההכללה. בעיניו הם מניפולטיבים, ספינרים, אנשים שכל תפקידם הוא להשיג כותרות ואינצ'ים בעיתון ולא יבחלו באמצעים, ובמקביל עם רמת שליטה יחסית גבוהה על העיתונות. גם העיתונאים בעיני פרידמן הם רודפי אייטמים בכל מחיר שממעטים לבדוק את החומרים שאצלם ובעיקר חשוב להם לפרסם כל מה שמגיע.

נדמה לי שהמצב מעולם לא היה כל כך הפוך ממה שתיאר אותו פרידמן. ראשית, עולם האינטרנט אכן יוצר תחרות עזה בין העיתונאים, מצד שני רמת השליטה שלהם בחומר, רמת המידע, תחקיר ויכולת בדיקת מקורות גבוהה במיוחד. אני חושב שזו התקופה שבה כמעט ואי אפשר שיהיו עיתונאים רעים שמפרסמים חומרים מאנשי יחסי ציבור כמות שהם. היום קל לבדוק את המקורות, להשיג חומרי עזר, הם כבר כמעט ולא יכולים להיות עצלנים – הרי ממש קל לבדוק אותם.

אנשי יחסי הציבור אכן רוצים להשיג חשיפה כמה שיותר גדולה עבור לקוחותיהם, אבל אנשי יחסי ציבור רציניים לא יסכנו את מעמדם, את שמם ואת האמינות שלהם רק בשביל כותרת ואייטם. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר באנשי יחסי ציבור שהיו עיתונאים.

על ההקבלה בין "דיור במגדל אייפל" לבין ההודעה שיצאה לעיתונות מטעם הלוי וצולר, מיותר לציין. פרידמן כנראה שלא קרא אותה לעומק, פספס את העובדה שמדובר בארגון קבוצה לרכישה וכנראה שהוא מתקשה מעט להריץ כמה מושגים בגוגל.

לא, יש כאן ראיה לא נכונה של העיתונות, של עולם יחסי הציבור וחוסר התעמקות בטקסט. לעומת זאת יש כאן ראיה מאוד סטריאוטיפית המאפיינת לא מעט אנשי פרסום. זה מה שהם חושבים על יחסי ציבור.

 

יחסי ציבור לנדל"ן

יום שבת, 17 במאי, 2008

השבוע האחרון בעולם הנדל"ן עמד בסימן הפרויקט החדש של דרור הלוי ורביב צולר – הקמת מגדלי מגורים יוקרתיים על השטח של השוק הסיטונאי לשעבר בתל אביב. מדובר בפרויקט חדש המארגן קבוצת רכישה למגדלי מגורים בשטח מבוקש ביותר במרכז בתל אביב כאשר הוא מיועד לאכלס דיירים מסוג מסויים בלבד: אנשי הייטק ו/או שוק ההון. פרויקט הנדל"ן החדש זכה לחשיפה עיתונאית רחבה בזכות עבודת יחסי ציבור טובה במיוחד של משרד יחסי הציבור של הפרויקט רובינס שטיינמץ.

כל פעילות יחסי ציבור ולבטח גם פעילות יחסי ציבור לנדל"ן מיועדת לחשוף את המסרים התקשורתיים השיווקיים אל מול קהלי היעד הרלוונטים, במקרה זה, ציבור הרוכשים הפוטנציאלי. מאחר ובניגוד לעולם הפרסום, תחום יחסי ציבור עובר דרך תיווך העיתונות או ליתר דיוק העיתונאים, הרי שבכדי לקבל חשיפה ורצוי כמה שיותר גדולה, חייבים לתת להם סיפור. במקרה הזה, הסיפור הוא מעורבותו של רביב צולר, לשעבר מנכ"ל נס והיום מועמד למשרת מנכ"ל ישיר אי.די.אי(כך על פי דה מארקר) וכמובן, פרויקט מגורים מיוחד שנועד לאוכלוסיה מסויימת.

מהו סיפור טוב לעיתון? סיפור בעל ערך מוסף מבחינת העיתון, שעשוי (ורצוי שכך יהיה) יהפוך לסיפור מתגלגל – יגרור תגובות, כותרות נוספות וכן הלאה וכן הלאה. במקרה של פרויקט הנדל"ן המדובר זהו סיפור מצויין. פרויקט נדל"ן גדול, איש הייטק בכיר, ובעיקר, שכונת מגורים יוקרתית בלב תל אביב המיועדת אך ורק עבור אוכלוסיה מסויימת, עשירה וסינון עתידי של כל השאר.

כמובן שהתגובות לא איחרו לבוא, בטוקבקים כמובן,  אבל מעבר להם, סגן ראש עיריית תל אביב מיהר לקפוץ ולקבל איזכור בדה מארקר: "סגן ראש העיר ת"א: לא פינינו את הסוחרים מהשוק הסיטונאי כדי לבנות שכונה לעשירים בלבד בלב ת"א…"

רונית ורדי מגלובס ציינה ביום שישי האחרון כי ממשרד יחסי הציבור רובינס שטיינמץ נמסר כי בעקבות הפרסומים התעניינו בפרויקט הזה יותר מעשרת אלפים איש. ורדי אף הדגישה את איכות יחסי הציבור אשר חסכה סכום נכבד ביותר על פעילות שיווק ופרסום.

כמובן שמדובר בגל ראשון של יחסי ציבור והיזמים אם אכן יצאו לדרך, יזדקקו לא מעט לפעולות יח"צ, שיווק, פרסום ועוד, אבל ללא ספק את הסטרט הראשוני עם קיבלו באמצעות יח"צ טובים במיוחד.
 

על דוברים, תקשורת, יחסי ציבור ועוד

יום שלישי, 13 במאי, 2008

 היום בעיתון דה מארקר (ובאתר האינטרנט) הופיעה כתבה מרתקת ומומלצת מבחינת יחסי ציבור ותקשורת. כתבת העיתון, עדי דברת כינסה חמישה דוברים של גופים גדולים במשק (פלאפון, בנק דיסקונט, שירותי בריאות כללית, משרד התקשורת וחברת קשת) לשיחה על "אמת, שקר ומה שביניהם". 

ברב שיח עלו נושאים רבים ששווים כל אחד מהם דיון בנפרד: ראשית תפקידו של הדובר.כל דובר בכתבה רואה את עצמו כאחראי מצד אחד על כל נושא התקשורת מבפנים החוצה וחוץ פנימה וכן על האסטרטגיה התקשורתית של הארגון . כלום כפופים למנכ"ל אבל לא כולם חברי הנהלה. גם אילו שלא, עדיין יושבים בישיבות הנהלה ומייעצים. חלק מהדוברים מדגישים שהם לא רק קובעים את המדיניות התקשורתית, אלא גם מעצבים אותה.

אחת הנקודות המעניינות שעלו בכתבה היא האם הם מעסיקים משרד יחסי ציבור. חלק מהדוברים חשוב להם להעסיק משרד יח"צ חיצוני מסיבות שונות. כך לדוגמא דוברת פלאפון המנהלת את האסטרטגיה התקשורתית של פלאפון עובדת עם משרד יחסי ציבור חיצוני ? עמירם פליישר. לדבריה עד לבואה הם עבדו רק עם משרד יח"צ חיצוני (ודרך אגב, היא טועה, מאחר והייתה להם דוברת תקופה ארוכה מאוד עוד לפניה). לטענת קדם מדמון, דוברת פלאפון טוענת כי בפלאפון הבינו שצריך מישהו מתוך החברה שיבין, ילמד ויוצא את המסרים שלה החוצה. שירותי משרד יחסי ציבור עבורה הם בעיקר משלימים ? הם נחשפים למידע מול הרבה מאוד עיתונאים בעוד היא עובדת בעיקר רק מול כתבי מדיה, תקשורת, פרסום ושיווק. בבנק דיסקונט ובקשת מעדיפים שלא לעבוד עם משרד יח"צ חיצוני  משום "שחשוב כי יהיה גוף אחד בלבד אשר ינהל את התקשורת החוצה" (על פי דוברת בנק דיסקונט).

שירותי בריאות כללית כן נעזרת במשרד יחסי ציבור (שלום תל אביב) ודוברת הקופה רואה בהם בעיקר כקולגות ושתופים לחשיבה בעיקר בנקודות הקריטיות וכן סיוע בעבודה השוטפת.

נקודות נוספות מעניינות בכתבה היא הגישה אל "אוף דה רקורד", על הוגנות העיתונאים ועל האינטרנט שמערבל את הכל.

כתבה מומלצת במיוחד! 

יחסי ציבור ? איך לבלוט מעל כולם

יום ראשון, 11 במאי, 2008

יחסי ציבור בשוק רווי או לחילופין ? הצורך לבלוט מעל המתחרים ? זהו נושא שמעסיק אותי במיוחד. אני מניח שלא רק אותי, אלא את כל אנשי יחסי הציבור, אנשי הפרסום, מנהלי השיווק בארץ ובעולם ? ובכלל, כל מי שעוסק בשיווק, איך לגרום לכך שלקוחות פוטנציאלים, או שאר קהלי היעד ישימו לב אליך במיוחד, במיוחד כאשר מדובר בשוק רווי.

להגיד ? תהיה שונה, תעשה את דברים אחרת, תהיה יצירתי זה קל, לממש זאת,  זה קצת יותר קשה.

אתמול פנו אלי בעלי צימרים בצפון והתעניינו בקשר לפעילות יחסי ציבור עבורם – מה, כמה, למה.וניסיתי לחשוב מה הם יכולים לעשות, מה אני יכול לעשות עבורם כדי לגרום להם להתבלט, מה אני יכול להציע להם.

הגליל, ובעצם כל הארץ מלאים בצימרים וכולם רוצים לבלוט מעל פני השטח. "להקים אתר ולקדם אותו בגוגל" זו משימה כמעט בלתי אפשרית, מאחר והמילה צימרים היא אחת המילים התחרותיות ביותר במנוע החיפוש. ליזום כתבה על הצימרים היפים והמושקעים שנמצאת במקום זה או אחר, גם זה לא ממש רלוונטי, כלומר, אפשר לנסות ולקבל כיסוי חד פעמי בגודל סביר, אבל זה עדיין לא זה.

הרעיון שהצלחתי בכל זאת לדלות ממוחי הקודח היה לנסות ולכוון אותם לכיוון אחר ? לא עוד אירוח כפרי בצפון עם ארוחת בוקר למשפחות (או כל גישה אחרת) אלא חוויה מסוג אחר – נניח פעילות מסוימת מסוג של "חפש את המטמון" או אולי, איזושהי הפעלה אחרת למשפחות.

למבוגרים אפשר לנסות ולהציע פעילויות אחרות מעניינות כמו למשל ? הרצאה מיוחדת, פעילות ספא, בישול, או אולי איזושהי פעילות אלטרנטיבית אחרת. נניח שבצימרים הללו יהיה מאמן אישי אשר באופן מזורז (אם זה אפשרי וסליחה שאני מוזיל את המקצוע לרגע) יספק מרתון לאימון לשיפור הזוגיות.

כמובן שהצימרים הללו עדיין ישמשו לנופש עבור קהלי היעד השונים, זה יאמר כבדרך אגב אבל היכולת לבלוט באמצעי התקשורת, באינטרנט, בפרסום ממוקד הוא אך ורק עם גישות אחרות.

ולא, לא ניראה לי שפיצחתי את זה. עדיין לא.

אמצעי המדיה הטוב ביותר בעולם עבור יחסי ציבור ופרסום

יום שבת, 10 במאי, 2008

אם היו שואלים אתכם מה המקום הנחשק ביותר, המדיה הטובה ביותר עבורכם לפרסם את עצמכם אם פרסום, או יחסי ציבור במה הייתם בוחרים? בעמוד הראשי של ידיעות אחרונות/גלובס/דה מארקר? בידיעה הפותחת של מהדורת החדשות של ערוץ 2? ואולי איזה איזכור או אפילו אייטם רחב בתוכנית עתירת רייטינג?

האם חשבתם על העמוד הראשי של גוגל? סביר להניח שלא, הרי העמוד הראשי של גוגל לא פתוח לפרסומות או אייטמים שיווקיים מכל סוג.

בימים האחרונים – בעמוד הראשי של גוגל מופיעה קריאה לתרום לנפגעי סופת הציקלון במינאמר (בורמה). אין ספק שמדובר במחווה יפה ובמטרה נעלה. כמובן שאם זו הזדמנות גם להציג את "הפנים היפות" של החברה ולהרוויח קצת יחסי ציבור אז למה לא ועל אחת כמה וכמה אם נוצרת הזדמנות קטנה לקדם עוד קצת את שירות גוגל צ'קאאוט, שירות התשלומים של החברה שבאופן די מפתיע לא ממש מתרומם, אז למה לא.

היום שמתי לב שנוסף כיתוב נוסף (ואולי היה זה אתמול) ? הפעם לא רק שגוגל מזמינה את הגולשים לתרום, אלא היא מציינת שהיא עצמה תורמת מיליון דולר. מחווה עוד יותר יפה ושוב, יופי של יחסי ציבור שהחברה עושה לעצמה ? בסטייל, כמו תמיד.

אלא מה, המחשבה הראשונה שחלפה במוחי היא למה רק מיליון דולר? זאת אומרת, אם כבר החברה מתגייסת לסייע לנפגעי אחד האסונות הגדולים ביותר, אז למה היא מוכנה לתת "רק" מיליון דולר?

זה לא כסף שלי, אני לא רוצה להגיד לאחרים מה לעשות עם הכסף שלהם, בטח לא כשהם לא מקשיבים לי. אני חושב שגם קשה לתמחר את הפרסום בעמוד הראשי בגוגל, נדמה לי המקום שבו באמת ניתן להגיע לכמות הגדולה ביותר של אנשים בכל העולם ובכל זאת… הרי בזכות העובדה שמדובר בחברה המכניסה כ-עשרים מיליארד דולר לשנה עם אחוזי רווח מטורפים, אפשר להשתדל קצת יותר… ולו רק בשביל יחסי ציבור.

יחסי ציבור ל"טלאנטים" -משחק מכור מראש

יום שבת, 10 במאי, 2008

מעריב של שבת כולל כתבה מעניינת מאוד הסוקרת איך משרדי יחסי ציבור משקרים באופן מודע לעיתונאים היודעים את העובדה הזאת אבל מפרסמים בכל זאת בגלל אינטרסים משלהם.

הכתבה העוסקת ב"כמה באמת מקבלים הפרזנטורים במסעות פרסום" מספרת על כך שהסכומים הדמיוניים שמתפרסמים מידי פעם בעיתונות ובאתרי האינטרנט רחוקים מהמציאות. כך למשל, צביקה הדר לא ממש קיבל שש מאות אלף דולר בכדי להיות פרזנטור של שקם אלקטריק, אלא מאה וחמישים אלף דולר בלבד + מוצרי חשמל יקרים הביתה שזה אמנם לא רע בכלל, אבל בכל זאת, פחות משליש מהמספר שפורסם ודרך אגב, אני ממש אוהב את הפרסומות האלו.

בכתבה מספרת אשת יחסי ציבור שכמובן לא מזדהה איך בעבר העבירה הודעה לעיתונות על מספר נמוך במיוחד וכאשר העיתונאי אמר לה שזה לא רלוונטי הכפילה בפעם אחרת את הסכום.

זאביק דרור המנהל משרד יחסי ציבור המתמחה במותגי לייף סטייל מנתח יפה את התופעה. לטענתו, מדובר במשחק מכור עם ארבעה אינטרסנטים: העיתונאי רוצה להביא כותרת שכוללת מספר גבוה, העורכים בעיתון כמובן שמעודדים את הסכומים הגבוהים (סכומים נמוכים לא נכנסים לעיתון). סוכן השחקנים/הדוגמניות או מה שלא יהיה מרוויח מכך שהוא מתפרסם בתור אחד שמשיג סכומי כסף גבוהים עבור לקוחותיו וגם המפרסם עצמו, כלומר מי שלכאורה משלם את הסכום הנפוח, מרוויח מזה שיכולותיו הכלכליות גבוהות.

דרור כנראה בכוונה לא מזכיר את ה"טלאנט" שעל פי הפרסומים מרוויח כל כך יפה, מפני שהוא כנראה לא ממש מרוויח מהמשחק הזה. אולי מצד אחד הוא אמנם זוכי לקצת יחסי ציבור ויוקרה,  אבל מצד שני, הוא הרי לא באמת מקבל את הסכומים הללו ומפרסמים פוטנציאלים עלולים להירתע בפעמים הבאות שיעלה שמו.

אישית אני מסתייג מהעניין. כדי שמספר יצא "יפה" אפשר אולי לתרגם אותו לשקלים, אבל זה המקסימום שאני מרשה לעצמי. יש איזו יושר מסויים שלדעתי משרד יחסי ציבור ואנשי יח"צ ובמיוחד הם, צריכים לשמור.

מדינת ישראל צריכה אולי לשכור בכל מדינה משרד יחסי ציבור מוביל

יום רביעי, 7 במאי, 2008

לכל מדינה יש אינטרסים בכל מיני מקומות אחרים על פני הגלובוס. האינטרסים יכולים להיות כלכליים, פוליטיים או חברתיים, זה לא משנה, בסופו של דבר מדובר גם בנושא של יחסי ציבור.

הייתי רוצה להרחיק תחילה עד לסין. סין, כנראה המעצמה הגדולה בעולם בשנים הבאות, יש לה לא מעט אינטרסים ורואה את האולימפיאדה שתתקיים עוד כמה חודשים כנקודת פריצה בינלאומית. סין מתכוננת לאולימפיאדה כבר כמה שנים טובות, בונה תשתיות ויוצרת שינויים חברתייים לכבוד או בגלל האולימפיאדה. והנה… "דווקא עכשיו", בחודשים האחרונים החליטו בטיבט, המדינה הכבושה על ידי סין, לפתוח במהומות וסין כמו כל משטר ריכוזי טוטליטרי (ואולי גם משטרים דמוקרטיים), מטפל במהומות על פי הדרך הידועה לו ? בכוחניות דבר שגרר אחריו דעת קהל עולמית כנגד סין בכלל ובמקומות רבים בעולם החלו האזרחים לקרוא להחרמת המשחקים האולימפיים או לפחות החרמת טקס הפתיחה. אחד הדברים שסין שקלה לעשות, כך לפחות על פי העיתונות היא לשכור משרד יחסי ציבור גלובלי שיטפל בתדמיתה.

לא זה המקום והזמן לדון בנושא זכויות האדם בסין או הקשר הטיבטי, אלא רק בנושא התדמית. המחשבה על שכירת משרד יחסי ציבור היא נבונה. משרד יחסי ציבור מנוסה יוכל בכל מדינה לנסות ולהעביר את המסרים התקשורתיים הרצויים על ידי הסינים ? ראשית, לדאוג לתגובה מסודרת וחכמה, להסביר שלמטבע יש שני צדדים (אם יש), להראות עד כמה הסינים הם סבלניים כלפי הטיבטיים, לרמוז באופן סמוי שלא ממש כדאי לעצבן את הסיניים – מדובר במעצמה שהשפעתה הולכת וגדלה וכן הלאה וכן הלאה.

אם נחשוב על זה לעומק, הרי שהסיניים המתכוננים כבר 8 שנים לאולימפיאדה, היו צריכים לצפות את המהומות בטיבט או לפחות את דעת הקהל הבינלאומית, ובכל מדינה בפני עצמה לגבי זכויות האדם בסין, צנזורה וכיו"ב ומראש היו צריכים לשכור או משרד יחסי ציבור בינלאומי, או בכל מדינה, את אחד המשרדים המובילים ולהכין אותם לקראת זה.

מדינת ישראל תופסת לרוב הרבה יותר כותרות מסין. בארצות הברית, במדינות אירופה ובשאר חלקי העולם, ישראל מספקת לא מעט אייטמים ומופיעה בחדשות ולא תמיד בהקשרים חיוביים. התדמית של המדינה חשובה לא רק בקרב חברי ממשלה ופרלמנט בכל מדינה אלא כמובן גם בקרב הקהל.

אני בטוח שמשרד ראש הממשלה ובמשרד החוץ יושבים מומחים ויועצי תדמית שעוסקים בנושא, אבל מנגד, אני די משוכנע שישראל לא שוכרת בכל מדינה ומדינה משרד יחסי ציבור מוביל בכדי שיסייע לה בשיפור התדמית ובהעברת המסרים הרצויים וזו אולי טעות חשיבתית. בכל מדינה יש את התרבות שלה וכמה שלא נכשיר את השגרירים, הקונסולים, הנספחים ומה לא לחשיבה תדמיתית, עדיין הם יתקשו גם להבין ולבטח לפעול כמו שצריך בכל מדינה.

חבל.

יחסי ציבור בגוגל ? מקום ראשון-שני-רביעי -ושישי

יום שלישי, 6 במאי, 2008

בימים האחרונים האתר הזה – "אמיר שחר – יחסי ציבור ושיווק" היה במקום הראשון בגוגל בביטוי החיפוש "יחסי ציבור". לא במקרה הוא הגיע לשם, אלא אחרי עבודה רבה, השקעה כמעט סיזיפית ביחסי ציבור ברשת, בקידום אתרים ועוד ועוד ועוד.

המקום הראשון בגוגל משמעו כי כל מי מבצע חיפש על הביטוי יחסי ציבור מגיע קודם כל לאתר הזה. יש לכך חשיבות הן מבחינת לקוחות פוטנציאלים, הן מבחינת שותפים פוטנציאלים ועוד יתרונות שעליהם אכתוב בזמן אחר.

בארבעת החודשים האחרונים כל בוקר התחיל בהרצת יחסי ציבור בגוגל ובדיקת מיקום האתר. בחודשיים האחרונים הוא "רקד" בין המקומות 4-6 אבל בשבוע שעבר, כאשר בדקתי כהרגלי את המיקום, כמעט וחטפתי התקף לב כאשר מצאתי אותו משקיף על כל האתרים האחרים ממרומי המקום הראשון. באותו יום לא הצלחתי כמט לתפקד,  אלא בדקתי שוב ושוב בגוגל, הצצתי במרכזי המידע השונים של גוגל ובכל פעם התבשמתי מהמיקום.

למרות שיש הרבה יתרונות להיות במקום הראשון, הרי שמסתבר שיש גם חסרונות. אני לא מתכוון לחשיפה לספאם, ספאם טלפוני ופניות סרק, אלא להיבט הנפשי הכרוך בכך. כאשר אדם מתחרה בתחרות ריצה, אם הוא מוביל על האחרים, הוא צריך מידי פעם להציץ לאחור ולראות היכן נמצאים המתחרים האחרים. אלו לעומת זאת, דולקים אחריו וצריכים להסתכל רק קדימה .

מאותו הרגע שהגעתי למקום הראשון, המשכתי אמנם לבדוק מידי בוקר את גוגל, אבל הפעם התלוותה לבדיקה מועקה קלה. השנייה וחצי שארכה מהרגע שרשמתי את מילת החיפוש ועד שראיתי את התוצאה הייתה מלווה בחשש שמא האתר ירד בדירוג או אולי אפילו צנח כמה מקומות למטה.

הבוקר, כאשר אכן ראיתי כי האתר עבר למקום השני על הביטוי יחסי ציבור, כמעט ורווח לי.  עכשיו יש לי שוב לאן לשאוף ואני כבר לא חייב להסתכל לאחור אלא רק קדימה.

 

יחסי ציבור אישיים עבור חיפוש עבודה או התפקיד הבא (1)

יום ראשון, 4 במאי, 2008

לפני די הרבה שנים נתקלתי בלקוח שאמר לי: אני אבחן כל פעילות יחסי ציבור שתעשה על פי שלושה פרמטרים, כמה זה מועיל לחברת האם, כמה זה מועיל לחברה שאני מנהל וכמה זה מועיל לי אישית. אז (וגם היום) הערכתי מאד את האיש הזה מהרבה סיבות אבל גם מהישירות וגילוי הלב. האיש רצה שאעשה יחסי ציבור עבורו באופן אישי, דבר שיעזור לו בתפקיד הבא שלו.

יחסי ציבור אישיים הם לא דבר חדש. יועצים, אמנים ומנכ"לים שכירים או בעלי חברות אוהבים יחסי ציבור אישיים אם בכדי לקדם את המסרים של העסק שלהם (ולעיתים הם הם העסק) ואם לצורך התפקיד הבא.

היום יותר מתמיד, קבלת התפקיד הבא מושפעת מיחסי ציבור אישיים. במקרה הטוב ביותר, שמו של האיש ידוע בקרב מי שצריך לדעת וחברות ההשמה או ציידי הראשים או אפילו סתם מתחרים או קולגות פונים אליו באופן יזום ומציעים לו את התפקיד הבא.

אולם גם כאשר האדם מחפש עבודה באופן יזום אם בפניות ישירות ואם דרך חברות השמה, הרי שלבטח כאשר מדובר בתפקידים בכירים יותר או פחות, יחסי ציבור אישיים ברשת ומחוצה לה יועילו. המעסיקים הפוטנציאלים יריצו חיפוש בגוגל על השם כדי לראות לפני הראיון הראשון או אחריו מה ידוע על האיש, מה כתבו עליו, מה הוא כתב על אחרים וכן הלאה.

חברת השמה לבכירים אשר תעסיק באופן פנימי או חיצוני אנשי יחסי ציבור אשר יבצעו יח"צ אישיים, יוכלו לדעתי לקדם מאוד את המועמדים שלהם. מהצד השני, אנשים אשר חושבים לחפש עבודה, כדאי שיתחילו בפעילות יחסי ציבור עצמית ולשם כך להיעזר באיש מקצוע או אפילו לבד.

כמו בכל פעילות יח"צ, הפעילות הראשונה חייבת להיות תכנון, ניסוח מסרים, מטרות ויעדים. השלב הבא יהיה ממש לפעול. יתכן שבמסגרת התפקיד הנוכחי ניתן יהיה לבצע יחסי ציבור תוך הדגשת האיש.  ברשת כמובן כמה שיותר מיתוג אישי וגם במסגרת יחסי ציבור ישירים  להתחיל להופיע בכנסים, בתערוכות וכן הלאה.

בפוסטים הבאים ארחיב על כל אחת מהאפשרויות.

יחסי ציבור – ניצול הזדמנויות תקשורתיות – לקראת הפיינל פור

יום שבת, 3 במאי, 2008

כתבתי בעבר שאחד הדברים החשובים בתחום יחסי ציבורקשרי עיתונות הוא ניצול הזדמנויות. דוגמא נחמדה לניצול הזדמנויות תקשורתיות אפשר לראות בידיעה שהופיעה ביום חמישי בעיתון בגלובס /נתח שוק/חדשות על הפיינל פור: כותרת הידיעה – "פיינל פור – צפוי גידול של 45% במכירת פיצוחים בסוף השבוע" ובכותרת המשנה מצוין כי רשת קו אופ ישראל צופה כי יירשם גידול של 17% במכירת משקאות אלכוהוליים.

קל לראות כי מדובר בידיעה שהוציא משרד יחסי הציבור של הקו אופ כאשר הכתב יניב פוהורילס לקח אותה כמעט כמות שהיא ופרסם אותה. בידיעה מופיעים עוד נתונים כמו על הצפי של רמי מנדל, מנכ"ל רשת קו אופ ישראל המעריך כי הישראלים יוציאו בסוף השבוע הקרוב כחמישים וחמישה אלף שקלים נוספים, במסגרת הקניות לסוף השבוע על רכישת פיצוחים, בירות נישנושים ואירוח.

יותר מאשר ניצול הזדמנות, אני די משוכנע שאפילו מדובר ביוזמה של משרד יחסי הציבור של הקו אופ. מכבי תל אביב הבטיחה את השתתפותה בפיינל פור לפני כחודש והשבוע האחרון עמד כולו בסימן פיינל פור, לפחות בעיתוני הספורט. כל מה שהיה צריך לעשות זה לחשוב על ידיעה מתאימה ולהוציא אותו בתזמון מוצלח וזה מה שעשה משרד יחסי הציבור של קו אופ ישראל וזה יופי.

מה שכן, בהמשך הידיעה מופיע אזכור למחקרי שוק בתחום הפיצוחים: מחקרי שוק בתחום הפיצוחים קובעים כי שוק הפיצוחים מוערך בכ-830 מיליון שקלים ושהישראלי מוציא בממוצע כ-120 שקל בחודש לקניית פיצוחים (יחד עם התפלגות לפי גרעינים שחורים, בוטני, קשיו, פיסטוקים, גרעיני אבטיח ושקדים.

דווקא הנתון הזה גרם לי להרים גבה. אני אמנם משוכנע שרשת הקו אופ ישראל ערכה מחקרים פנימיים כדי להגיע למספרים הללו.

בעבר פגשתי כבר כמה משרדי יחסי ציבור שאהבו לפברק סקרים ונתונים. המילה פברוק היא מילה חזקה ביחס למה שעשו, מפני שהם לא רק נהגו לפברק תוצאות סקרים אלא ממש המציאו אותם. ידוע שהעיתונות אוהבת "מספרים" ואין כמו תוצאות סקר/מחקר שוק לתבל ידיעה במספרים.

ליתר ביטחון בדקתי בגוגל ואכן, מצאתי אזכור אחד לסקר שוק שנערך בישראל בנוגע לשו הפיצוחים. בשנת 2005 ערך מכון ברנדמן סקר שוק מחקר על שוק הפיצוחים בישראל והתוצאות הראו מספרים לגמרי שונים מאלו שמופיעים בידיעה.

מצידי, שכל משרד יחסי ציבור יעשה מה שהוא רוצה וגם כל עיתונאי ראשי לבקש או לא לבקש לראות את מחקר השוק, מה שכן, נדמה לי שמי ששמו ניזוק כעומד מאחורי סקר מומצא ומפוברק הוא בעיקר העיתונאי ולאחר מכן הלקוח וזה חבל.