ארכיון פוסטים עם התג "בלוגרים"

בלוגים בתשלום האם זה יכול לשמש ככלי יחסי ציבור יעיל? מודל חצי היפותטי חצי מעשי ואפילו מיושם.

יום חמישי, 17 ביולי, 2008

את הפוסט הזה אכתוב בעדינות תוך שמירה על דיסקרטיות של כותבים, לקוחות וגם של עצמי.

אתחיל בגילוי נאות: אני מפעיל באופן ישיר או עקיף (כותבים מטעמי) כמה וכמה בלוגים בזהויות שונות, לעיתים פיקטיביות, לשימוש עבור פעילות יחסי ציבור באינטרנט. חלק מתפיסתי של פעילות יח"צ בתור משרד יחסי ציבור שמספק שירותי שכאלו, הבלוגים הללו משמשים אותי (ואת לקוחותי) באופן מעשי.

במקרים אחרים, אני משתמש בבלוגים לצרכים אחרים: אני ממליץ ללקוחות שלי להקים בלוגים ארגוניים או אישיים כאשר על פי רוב, אני או מטעמי כותבים אותם ו/או דואגים שיהיו פעילים.

פעמים אחרות אני משוחח עם בלוגרים אלו או אחרים בכדי שידסקסו אייטם זה או אחר, שוב למטרות יחסי ציבור.

לפני כשבועיים/שלושה קראתי וכתבתי על כך כי בלוגרים ישראלים שנחשבים גם כפופולאריים וגם כמובילי דיעה לא תמיד אוהבים לשתף פעולה עם משרדי יחסי ציבור. לעיתים בגלל חוסר הבנה של המטריה, לפעמים כי פשוט לא בא להם ולפעמים מסיבות אחרות טובות יותר או פחות.

הם אולי היו שמחים אילו מישהו היה מפרסם בבלוג שלהם, אבל בתור כותבים עצמאיים, הם לא רואים את עצמם כעיתונאים, לא מתפרנסים מעצם הכתיבה וגם לא מחויבים לכללי האתיקה של העיתונות.

השימוש בבלוגים הוא מאוד יעיל כל עוד יש מישהו שקורא אותם כמובן.  חלק גדול מהבלוגים בארץ עוסק בעניינים אישיים, אבל חלק גדול אחר עוסק בנושאים מקצועיים. הדוגמא של זרובבלה שהשיקה ביוזמתה קמפיין פרסומי היא נהדרת – גם בלוגרים אישיים יכולים להיות אפקטיביים מאוד.

השבוע פורסם כי AOL מנהלת מגעים לרכישת הבלוג Tech Cranch בכמה מיליוני דולרים טובים. בשבועון דה מארקר של השבוע, פורסמה כתבה על חברה שמרכזת בלוגרים בתשלום שכנראה היא תלך להנפקה בשווי נאה במיוחד.

שתי העובדות הנ"ל יחד עם ההיכרות המעמיקה שלי יותר או פחות עם זירת הבלוגים הישראלית העלו בי מחשבה שאולי כדאי להעלות את הרף,  אולי כדאי להקים ולהפעיל פלטפורמת בלוגים מקצועית לכל דבר בישראל.

למה בעצם לא להשקיע בהקמה והפעלת מספר של בלוגים מקצועיים, לשלם לכותבים מקצועיים ולדאוג שיכתבו טוב, מעניין ועל בסיס קבוע. לאחר תקופת הרצה של מספר חודשים, תהיה למעשה מדיה קבועה ממש כמו עיתון עם קהילת קוראים קבועים, עם מוניטין, עם יכולת השפעה מסוימת.

נדמה לי שמדיה כזו עשויה לשמש בעת הצורך לבמה מעולה לפעילות יחסי ציבור, כמובן עם ההסתייגויות המתאימות (כמו שעובדים מול עיתונאים).

כיום כאמור, אני כותב ומפעיל מספר בלוגים אבל אם להודות על האמת, רמת העדכון שלהם ורמת פעילות יחסי ציבור שלהם עצמם מוגבלת הן מטעמי זמן ומטעמי אפקטיביות. זו פעילות קטנה של משרד יחסי ציבור קטן. אולי הגיע הזמן להעלות מדרגה ולהשקיע יותר זמן ומשאבים כספיים בהם.

כמו בכל מיזם גם כאן, השאלה היא כמובן שאלת המימון.

נדמה לי שחברות גדולות (חברות פרסום דיגיטליות, חברות יחסי ציבור גדולות, חברות מסחריות גדולות) יכולות בהחלט לממן משכורות קבועות של בלוגרים וכותבים טובים מחד ומאידך, יהיו לא מעט בלוגרים שירצו מאוד להרוויח מעצם היותם בלוגרים.

כמובן שפעילות שכזו צריכה להיות דיסקרטית, טובה והגונה. אפילו אין צורך להסתיר כי בלוג זה או אחר ממומן באופן חלקי או מלא על ידי חברה מסחרית. אם זה טוב, אם זה מעניין, אנשים יקראו אותו ואם זה לא טוב ולא מעניין, הרי שבלאו הכי אין על מה לדבר.

בנוגע למוניטין – הדבר שקול בדיוק לעיתונאים שמחלטרים – מצד אחד יש להם מוניטין של עיתונאים חרוצים, עצמאיים ומצד שני לעיתים הם מספקים שירותים בתשלום אם בכתיבה אם במתן הרצאות או הדרכה ואם לעיתים אפילו ביעוץ וגם אם זה על השולחן וגם אם זה מתחת, אין כאן שום בעיה אתית.

יחסי ציבור מול בלוגרים – הם לא ממש אוהבים את זה

יום ראשון, 22 ביוני, 2008

 חלק מפעילות יחסי ציבור באינטרנט כוללת גם פעילות מול בלוגרים, ממש כמו פעילות מול עיתונאים. היתרונות לפעילות יח"צ מול בלוגרים רבה: למרות שאולי לכל בלוגר יש כמות קוראים מוגבלת, הרי שמדובר בקהל קבוע ורמת ההשפעה והאמינות שלהם רבה במיוחד.

הבעיה כפי שציינתי אותה מספר פעמים היא שהבלוגרים אינם עיתונאים. הם לא מחוייבים לאתיקה עיתונאים, אין להם שום צורך או מחויבות לספק לקוראיהם מידע על בסיס קבוע ולבטח אינם מתפרנסים מפעילותם כבלוגרים. לכן אם איש יחסי ציבור בוחר לעבוד מול בלוגרים, לשלוח להם הודעות לעיתונות ו/או לבקש כיסוי לאיזשהו מוצר/חברה/תחום הרי שצריך לעשות זאת ב"כפפות של משי".

 לפני כשבועיים הפיצה אילנה תמיר, מנהלת ישרא-בלוג אל משרדי יחסי ציבור מספר קווים מנחים לפעילות יחסי ציבור מול בלוגרים וכן גם פתחה מספר קבוצות דיון בגוגל כדי לאפשר לאנשי יחסי ציבור להפיץ הודעות לעיתונות באופן מסודר בכדי שהבלוגרים בישראבלוג ובמערכות אחרות יוכלו לקל ולהחליט האם לכסות נושא מסויים ואיך.

לעומת זאת, מספר בלוגרים הנחשבים כמובילי דעה ברשת כתבו בכלל על פעילות יחסי ציבור מה דעתם על שיתוף פעולה עם אנשי יח"צ. היטיב לסכם זאת יוהנתן קלינגר, עורך דין ובלוגר פופולארי במיוחד. בפוסט על יחסי ציבור ובלוגרים סקר תחילה את דרישתה של "זרובבלה" לקבל קרדיט על מסע פרסום שזכה בפרס (שווה אייטם נפרד) ובהמשך כתב בצורה די החלטית על העניין וליתר דיוק על חוסר העניין שלו ולדעתו, של בלוגרים אחרים לשתף פעולה. המסר של קלינגר הוא פחות או יותר: אם אתם רוצים שאכתוב על משהו, אז תשלמו לי. מצד אחד יש אולי צדק בדבריו, אבל מצד שני, אם ישולם לו סכום כלשהו, הרי שהאמינות שלו תיפגע ככותב.

שרון גפן, אף היא בלוגרית פופולארית ניסחה את הדברים באופן בוטה יותר: "בלוגרים הם חארות" (כך במקור) ואין לצפות לשיתוף פעולה עימם ויותר מזה, ניסיון לשיתוף פעולה עימם יתועד בבלוג באופן לעגני.

מתוך ניסיון של השנים האחרון ויש להודות כי מדובר בניסיון מוצלח למדי, עולה כי לעיתים יש דרך ביניים – יחסי ציבור מול בלוגרים בתנאי שעושים זאת כמו שצריך.

האם בלוגרים הם עיתונאים? (1)

יום שבת, 12 בינואר, 2008

כיום כאשר ישנם בלוגים פופולאריים במיוחד להם קוראים נאמנים וקבועים, עולה התלבטות האם כדאי כדאי להתייחס אל הבלוגרים כאל עיתונאים מן המניין.

ישנם כמה היבטים בנושא ובפוסט זה אתייחס רק לנושא ההודעות לעיתונות.

ההודעה לעיתונות מהווה אולי את החלק השיגרתי ביותר והיומיומי בפעילות יחסי הציבור ה"רגילה". הפצת הודעה לעיתונות  מתבצעת לרוב במשלוח מקדים של ההודעה בדואר אלקטרוני או פקס ולאחריו, "פולואפ" – האם יהיה מעוניין לקבל הרחבה? האם זה בכלל מענין אותו?

מאחר ובלוג הינו מדיום ההופך לפופולארי במיוחד וכאשר מדובר בנושאים נקודתיים, הרי שקהל קוראיו עשוי להיות קהל יעד מפולח ונקודתי, יש היגיון לכלול את הבלוגר לרשימת התפוצה ולהתייחס אליו כאל עיתונאי מן המניין.

מצד שני, בלוג הינו במה פרטית של בעל הבלוג. הבלוגר הוא אינו מחוייב בכללי האתיקה של העיתונות ואין מעליו עורך המחליט האם לפרסם את החומר ששלח, האם לשנות/לערוך/לרסן את הניסוח וכיו"ב.. 

יותר מזה, גם אם הבלוגר עובד כעיתונאי, הרי שבעוד שבעיתון יהיה מנומס/ קורקטי או מתעלם לפניית איש יחסי ציבור, הרי שבבלוג עצמו הוא עשוי (או במקרה זה עדיף להשתמש במילה "עלול") להתייחס אל ההודעה לעיתונות או אפילו אל עצם הפניה, כאל נושא לדיון בבלוג, ללעוג לה/להשתלח אליה  ובכל מקרה, לעולם לא יפרסם אותה כמות שהיא.

לבלוגים פופלאריים יש אלפי קוראים ובתוספת אמצעי ההפצה השונים כמו  RSS, קישורים, טרקבקים וגוגל הממפתח את הפוסטים לפרסום. לאייטם בבלוג יכולה להיות אפקטיביות רבה -  קהל היעד של הארגון נמנה על אותם קוראי אותו בלוג וגם האמינות של הבלוגר חזקה במיוחד מול קוראיו. הזנחת בלוגים תהיה טעות.

הדרך הנכונה ביותר לקבל כיסוי בבלוג באמצעות הודעות לעיתונות לדעתי, היא להתייחס לבלוג כמו שהבלוג מתייחס לקוראיו – באופן אישי. חשוב לקרוא היטב את הבלוג, לבדוק האם הוא רלוונטי לנושא, לקרוא מה אופי ההתייחסות בבלוג אל הנושא.

את ההודעות לעיתונות יש לברור בקפידה. בשום פנים ואופן לא להפיץ באופן אוטומטי כל הודעה אלא אך ורק את ההודעות שהבלוגר עשוי להתעניין בהם. כדאי ורצוי לנסח את ההודעות כך שיתאימו נקודתית אל הבלוג ואל הבלוגר, אולי אף להציע זווית אישית או מיוחדת יותר.

נ.ב.

העצות הנ"ל נכונות גם לעבודה שוטפת מול העיתונאים (((: