או יה, בטח, כלומר, אני מאמין שמקצועית, אני לא פחות טוב ממנו, אבל מבחינת מעמד בשוק, גודל, עוצמה והשפעה, איפה רני רהב ואיפה אני. הוא מנהל משרד יחסי הציבור אולי הגדול בארץ, יש לו כמה עשרות לקוחות גדולים מאוד, והוא נחשב לאיש יחסי הציבור של המדינה. בערך. מה שכן, הטקטיקה של תקיפת המוביל יכולה בהחלט להועיל לפעמים. אני לא ממציא את הגלגל, לטקטיקה הזו יש היסטוריה ארוכה במיוחד. מי לא זוכר את המסר של "אנחנו משתדלים יותר" (שם רק רמזו למוביל, לא הזכירו אותו בשמו).
נזכרתי בעניין אתמול בדיון עם אחד מלקוחותי כשדנו בטקטיקת יחסי הציבור שננקוט.
זה כמובן לא חייב להיות בוטה, בכותרת האייטם, (בהודעה לעיתונות), או כמסר עיקרי שמנסים להעביר וחוזרים עליו פעם אחר פעם (בראיון/שיחה/הרצאה), אלא זה יכול להיות גם "בכותרת המשנה", או בחלק האחרון של השיחה
דרך אגב, אם ברגע האחרון חוטפים רגליים קרות מהמסר ("גוגל? חובבנים, עוד שנתיים תראה את לארי וסרגי עובדים אצלי) אפשר להחליש אותו - סתם להעמיד את עצמך באותה מדרגה. "רני רהב ואני חושבים אותו דבר" וכמובן, איך לא, אפשר גם לנקוט בגוון הישראלי, מהמסטינג: "אתמול אמרתי לרני, כן, כן, רני רהב ש…."
לצורך הבהרה: רני רהב בעיני הוא איש יחסי הציבור מהטובים והמקצועיים שייש, אם לא הטוב מכולם. הוא לבטח המיוחצן מכולם.
לפני עשר שנים שיתפתי איתו פעולה כאשר שני לקוחות שלנו עשו משהו במשותף. אז גם דיברתי איתו לראשונה (ולאחרונה). הוא היה יעיל במיוחד, מקצועי במיוחד וגם נחמד במיוחד. הוא לא ניסה להזיז אותי הצידה ו"לגנוב את ההצגה", אלא הסתפק בלהציע עזרה, לעמוד בצד ורק לוודא אישית שהאינטרסים של הלקוח שלו נשמרים. בקיצור … "כשרני ואני דיברנו…" (חה חה חה).