אתמול נפגשתי עם אדם חכם, מנהל מכון בתחום מסוים אשר התעניין באשר לשירותי יחסי ציבור. הפגישה הייתה מהנה ומעניינת שגרמה לי לחשוב על מספר דברים בחיים באופן כללי. אולם באשר למטרת הפגישה – בדיקת אפשרות לפעילות יחסי ציבור, נדמה היה לי שמהצד הזה עדיף שלא להכנס.
האיש הוא מרואיין מבוקש בתחומי פעילותו. הוא הוציא מספר ספרים, יש לו מה להגיד ובכל פעם שנושא הפעילות שלו עולה, הוא משמש כמעין ברירת מחדל עבור עיתונאים ועורכים. ללא כל פעילות אקטיבית הוא מקבל חשיפה באמצעי התקשורת השונים לפחות פעם בשבוע אם לא יותר.
חשבתי, וגם אמרתי לו שאם נתחיל לעבוד באופן מסודר, הרי שמצד אחד, אולי אצליח לספק עבורו חשיפה גדולה ומסודרת, מצד שני, החשיפה הספונטנית תלך ותעלם. זה לא שהוא יהיה פחות מעניין, אבל כאשר אני אנסה לקדם אותו מול אותם עיתונאים ועורכים, הרי שהוא יכנס לאיזשהו "מדף" של "אחד שיחסי הציבור מקדמים אותו". כאשר אחד מהעיתונאים ירצה לצטט אותו ו/או לשמוע את דעתו בנושא, הרי שיחשבו פעמיים, אולי הוא כבר מתראיין באמצעי תקשורת מתחרה או אולי עצם הכנת האייטם תגרום לאיש יחסי הציבור שלו לארגן אייטם במקום נוסף.
מערכת היחסים בין איש יחסי ציבור לתקשורת היא מורכבת למדי. כתבתי על כך לא מעט ועוד אכתוב בעתיד, ובכל מקרה, פעילות יחסי ציבור וקשרי עיתונות היא לבטח מועילה ומקדמת את הנושאים הרצויים, אבל מצד שני, לדעתי היא תפגע בחשיפה התקשורתית הספונטנית של האיש וחבל.
אמרתי לו את זה והוא הודה לי על האינטגריטי המקצועי. מצד שני, ישנן לא מעט פעולות שאוכל לעשות ביחד, אולי ליווי שיווקי, אולי יחסי ציבור באינטרנט. מדובר באדם מעניין, בנושא מעניין ובהחלט נדמה לי שיהיה לי מה לתרום ולסייע לו, אבל בתחום קשרי העיתונות עדיף שלא אכנס לפעילות יחד איתו.
באיזה שהוא מקום נזכרתי במשפט הידוע שמוכר לי בעיקר מעולם התכנות דווקא – אם זה עובד אל תיגע בזה.