מכתב הבמבה של אתמול שוב הראה את כוחה ועוצמתה של הויראליות ברשת. תוך זמן קצר כל העולם "ידע" ודיווח כי הגורם לתמותת התינוקות הוא הבמבה. כמובן שזו שטות גמורה ומשרד הבריאות הוציא אפילו הודעה חד משמעית. נדמה לי שזה לא יספיק לאוסם, הם יצטרכו לעמול קשה בפעילות יחסי ציבור מסיבית, פרסום וכל אמצעי אחר לתקן את הנזק התדמיתי שנפל עליהם כרעם ביום בהיר וכל זאת ללא סיבה אמיתית.
בכל מקרה, הדבר המעניין כמובן הוא העוצמה של הויראליות ברשת. השאלה היא עד כמה ניתן למנף את זה למקומות אחרים, עד כמה ניתן להשתמש בזה לצרכי יחסי ציבור.
באופן כמעט עקבי, מכתבי התפוצה עוסקים בגנותו של אדם/עסק/מוצר עובדים בצורה מדהימה: מכתב השרשרת על פיצה שרגא שלא היה לו זמן לאוטיסט – גרם נזק חמור לאותו שרגא. מכתב הבמבה ימשיך להסתובב עוד לא מעט, כך גם המכתב על המטריד ברחוב ירושלים. מהצד השני, כאשר מדובר בדברים חיוביים פרטיים התפוצה טובה מאוד (התרמת דם, אנשים שאיבדו מצלמה דיגיטלית) והדברים החיוביים השיווקיים, מטבע הדברים עוברים פחות טוב.
עוד נדמה כי היום הרבה פחות מעבירים אימיילים הכוללים סרטונים – לכל היותר אנשים מעבירים קישורים ליוטיוב – וכצפוי, אנשים פחות אוהבים קישורים, יחסי ההקלקה והצפיה נמוכים עשרות מונים ממקבלי האיימילים הללו.
בשנים האחרונות כאשר עשיתי בדיקות להוציא מכתבים ויראליים ו/או כאשר עשיתי זאת בפועל (כאמור, הן כפעילות ניסיונית והן כפעילות יחסי ציבור באינטרנט עבור לקוחות) הרי שכאשר הם נגעו במשהו מיני כלשהו הם עברו יותר טוב, כאשר הם נגעו להטבות כלשהן שעסק זה או אחר מעניק הם עברו לא רע עד בסדר וכאשר הדגש היה חידושים והמצאות הם לרוב כמעט ולא הופצו.
המסקנה המתבקשת היא כמובן שאם רוצים לרתום את מכתבי השרשרת לשימושים שיווקיים ו/או יחצניים, הרי שנדרש להפוך אותם למקרה פרטי, אולי אפילו מקרה פרטי הנוגע ללב.