כיום כאשר ישנם בלוגים פופולאריים במיוחד להם קוראים נאמנים וקבועים, עולה התלבטות האם כדאי כדאי להתייחס אל הבלוגרים כאל עיתונאים מן המניין.
ישנם כמה היבטים בנושא ובפוסט זה אתייחס רק לנושא ההודעות לעיתונות.
ההודעה לעיתונות מהווה אולי את החלק השיגרתי ביותר והיומיומי בפעילות יחסי הציבור ה"רגילה". הפצת הודעה לעיתונות מתבצעת לרוב במשלוח מקדים של ההודעה בדואר אלקטרוני או פקס ולאחריו, "פולואפ" – האם יהיה מעוניין לקבל הרחבה? האם זה בכלל מענין אותו?
מאחר ובלוג הינו מדיום ההופך לפופולארי במיוחד וכאשר מדובר בנושאים נקודתיים, הרי שקהל קוראיו עשוי להיות קהל יעד מפולח ונקודתי, יש היגיון לכלול את הבלוגר לרשימת התפוצה ולהתייחס אליו כאל עיתונאי מן המניין.
מצד שני, בלוג הינו במה פרטית של בעל הבלוג. הבלוגר הוא אינו מחוייב בכללי האתיקה של העיתונות ואין מעליו עורך המחליט האם לפרסם את החומר ששלח, האם לשנות/לערוך/לרסן את הניסוח וכיו"ב..
יותר מזה, גם אם הבלוגר עובד כעיתונאי, הרי שבעוד שבעיתון יהיה מנומס/ קורקטי או מתעלם לפניית איש יחסי ציבור, הרי שבבלוג עצמו הוא עשוי (או במקרה זה עדיף להשתמש במילה "עלול") להתייחס אל ההודעה לעיתונות או אפילו אל עצם הפניה, כאל נושא לדיון בבלוג, ללעוג לה/להשתלח אליה ובכל מקרה, לעולם לא יפרסם אותה כמות שהיא.
לבלוגים פופלאריים יש אלפי קוראים ובתוספת אמצעי ההפצה השונים כמו RSS, קישורים, טרקבקים וגוגל הממפתח את הפוסטים לפרסום. לאייטם בבלוג יכולה להיות אפקטיביות רבה - קהל היעד של הארגון נמנה על אותם קוראי אותו בלוג וגם האמינות של הבלוגר חזקה במיוחד מול קוראיו. הזנחת בלוגים תהיה טעות.
הדרך הנכונה ביותר לקבל כיסוי בבלוג באמצעות הודעות לעיתונות לדעתי, היא להתייחס לבלוג כמו שהבלוג מתייחס לקוראיו – באופן אישי. חשוב לקרוא היטב את הבלוג, לבדוק האם הוא רלוונטי לנושא, לקרוא מה אופי ההתייחסות בבלוג אל הנושא.
את ההודעות לעיתונות יש לברור בקפידה. בשום פנים ואופן לא להפיץ באופן אוטומטי כל הודעה אלא אך ורק את ההודעות שהבלוגר עשוי להתעניין בהם. כדאי ורצוי לנסח את ההודעות כך שיתאימו נקודתית אל הבלוג ואל הבלוגר, אולי אף להציע זווית אישית או מיוחדת יותר.
נ.ב.
העצות הנ"ל נכונות גם לעבודה שוטפת מול העיתונאים (((: