ארכיון פוסטים עם התג "עיתונות"

למה הפרידה בין איש יחסי ציבור מלקוח תפסה כאלו כותרות

יום שבת, 7 ביוני, 2008

עבר כשבוע מאז הפרידה המתוקשרת ובעקבותיה הפרסומים המורחבים של בין רני רהב –  היחצ"ן של המדינה, לשרי אריסון ועדיין אני תמה על היקף וגודלם של הפרסומים.

אין ספק, רני רהב הנחשב למנהל משרד יחסי ציבור הגדול בישראל, הוא דמות ידועה ששמו, המסיבות והאירועים שהוא עורך מופיעים לא מעט במדורי הרכילות. גם שרי אריסון, אחת הנשים העשירות בארץ (ובעולם) מעניינת לא מעט את המדורים הללו ונכון שהיחסים ביניהם היו קרובים ומתקושרים מאוד וכפי שציין אחד העיתונים, הרבה מעבר ליחסים המקובלים בין איש יחסי ציבור ללקוח ולמרות הכל: זו לא ידיעה ששווה עמוד ראשון ובטח שלא כתבות עמוד. למרות כל העניין הרב ששתי הדמויות האלו מרכזות, עדיין היחסים ביניהן שוות לא יותר מאייטם מורחב במדור רכילות ואולי איזה איזכור קטן במדורים הכלכליים.

כאשר העליתי את התמיהה בפורום יחסי ציבור בקפה דה מארקר ענו המשתתפים (לא מספיק לצערי) כי מדובר באייטם רכילותי  ושניהם מעניינים את הציבור וכיו"ב… תשובות שעדיין לא עונות על השאלה למה בהיקף שכזה.

רוב הפרסומים יש לציין היו בנימה צינית. כולם טרחו להזכיר את המכתב המפורסם לשלי יחימוביץ' (רעה מרשעת) שרהב הפיץ כשזו ביקרה את פעילותה של אריסון לאחר שפיטרה 900 עובדי בנק הפועלים. כולם גם מיהרו להזכיר את הסכום שרהב יפסיק לקבל – עשרת אלפים דולר לחודש – סכום אולי גבוה אבל לא סכום שמעניין את העיתונות וגם חלק הבהיר כי רהב ימשיך לספק שירותי יחסי ציבור לחברות וארגונים שנמצאים בקבוצת אריסון.

הקשרים בין אנשי יחסי ציבור לעיתונאים ועורכים הם קשרים מורכבים. מצד אחד, אנשי יחסי ציבור מטרטרים כל יום כל שעה לעיתונאים בנוגע לאייטמים אלו או אחרים (שלחתי לך, האם קיבלת? האם אתה רוצה הרחבה? וכן הלאה). מהצד השני, אנשי יח"צ הם ספקי מידע אולי העיקריים ואם לא, אז דומיננטים ביותר, לעיתים מידע בלעדי, לעיתים הרחבות בלעדיות לעיתים הדלפות וכן הלאה. הקשר הזה יוצר מערכת יחסים שלעיתים תהיה חברית – אם אתה מדבר עם עיתונאי כל יום במשך שבוע, אז סביר להניח שגם תתיידד איתו, זהו טבע האדם – אבל לפעמים גם יחסים בעייתייים.

במקרה של רהב שהמשרד בבעלותו מטפל, במעל מאה לקוחות,כך על פי הפרסומים, ועל פי אופי עבודתו הריכוזי, רהב בקשר מתמיד עם מאות עיתונאים שחלקם אולי לא אוהבים אותו, חלקם אולי אפילו כועסים עליו בגלל סיבה זו או אחרת.

ביומיום אולי אין לרוב העיתונאים והעורכים שום בעיה עם רני רהב. משרדו מעביר חומרים לעיתונות וחומרים טובים ברמה מקצועית – על זה איו עוררין, אבל כאשר הגיעה הזדמנות לתת לו איזה קטנה מהצד ואולי קצת לצחוק עליו, לרדת עליו או אפילו להיות ציני כלפיו – כמו במקרה הנוכחי – הפרידה המקצועית משרי אריסון, הרי שהיא נוצלה עד תום. זו לדעתי הסיבה האמיתית מדוע הפרידה הפכה למתוקשרת כל כך.

דרך אגב, עבודה משותפת של כל כך הרבה שנים ובאופן אינטנסיבי, סביר להניח שתגיע מתישהו לקיצה. לפעמים בגלל עייפות החומר, לפעמים בגלל כעסים מצטברים ולפעמים סתם, כי נמאס.

 

האם יחסי ציבור עלולים לפגוע בחשיפה תקשורתית ספונטנית?

יום שלישי, 22 באפריל, 2008

 

אתמול נפגשתי עם אדם חכם, מנהל מכון בתחום מסוים אשר התעניין באשר לשירותי יחסי ציבור. הפגישה הייתה מהנה ומעניינת שגרמה לי לחשוב על מספר דברים בחיים באופן כללי. אולם באשר למטרת הפגישה – בדיקת אפשרות לפעילות יחסי ציבור, נדמה היה לי שמהצד הזה עדיף שלא להכנס.

האיש הוא מרואיין מבוקש בתחומי פעילותו. הוא הוציא מספר ספרים, יש לו מה להגיד ובכל פעם שנושא הפעילות שלו עולה, הוא משמש כמעין ברירת מחדל עבור עיתונאים ועורכים. ללא כל פעילות אקטיבית הוא מקבל חשיפה באמצעי התקשורת השונים לפחות פעם בשבוע אם לא יותר.

חשבתי, וגם אמרתי לו שאם נתחיל לעבוד באופן מסודר, הרי שמצד אחד, אולי אצליח לספק עבורו חשיפה גדולה ומסודרת, מצד שני, החשיפה הספונטנית תלך ותעלם. זה לא שהוא יהיה פחות מעניין, אבל כאשר אני אנסה לקדם אותו מול אותם עיתונאים ועורכים, הרי שהוא יכנס לאיזשהו "מדף" של "אחד שיחסי הציבור מקדמים אותו". כאשר אחד מהעיתונאים ירצה לצטט אותו ו/או לשמוע את דעתו בנושא, הרי שיחשבו פעמיים, אולי הוא כבר מתראיין באמצעי תקשורת מתחרה או אולי עצם הכנת האייטם תגרום לאיש יחסי הציבור שלו לארגן אייטם במקום נוסף.

מערכת היחסים בין איש יחסי ציבור לתקשורת היא מורכבת למדי. כתבתי על כך לא מעט ועוד אכתוב בעתיד, ובכל מקרה, פעילות יחסי ציבור וקשרי עיתונות היא לבטח מועילה ומקדמת את הנושאים הרצויים, אבל מצד שני, לדעתי היא תפגע בחשיפה התקשורתית הספונטנית של האיש וחבל.

אמרתי לו את זה והוא הודה לי על האינטגריטי המקצועי. מצד שני, ישנן לא מעט פעולות שאוכל לעשות ביחד, אולי ליווי שיווקי, אולי יחסי ציבור באינטרנט. מדובר באדם מעניין, בנושא מעניין ובהחלט נדמה לי שיהיה לי מה לתרום ולסייע לו, אבל בתחום קשרי העיתונות עדיף שלא אכנס לפעילות יחד איתו.

באיזה שהוא מקום נזכרתי במשפט הידוע שמוכר לי בעיקר מעולם התכנות דווקא – אם זה עובד אל תיגע בזה.

כמה מאמצי יחסי ציבור ופרסום כדאי להשקיע במוספים המיוחדים

יום שלישי, 15 באפריל, 2008

 

נדמה לי שבחודשיים האחרונים מחלקות "המוספים המיוחדים" של העיתונים עבדו שעות נוספות. כמעט ולא חולף יום שמלבד המוספים המיוחדים "הרגילים" אילו שיוצאים מידי חודש או חודשיים, הוציאו לא מעט מוספי אקסטרה אם לקראת כנסים או תערוכות שאירעו לאחרונה.

המוספים המיוחדים הינם למעשה מוספים פרסומיים מטעם מחלקת הפרסום והשיווק של העיתון.  המוספים הללו נערכים ונכתבים בדרך כלל על ידי עיתונאים ותיקים, פרילאנסרים וכמובן, גם אנשי יחסי ציבור. רוב הכתבות בהם כוללות מאמרים מטעם, ראיונות מנכ"לים וסמנכ"לים שפרסמו במוסף הזה ולסיום, גם חבילת הודעות לעיתונות שבחלקה קצת לעוסה.

לקוחות רבים תוהים ושואלים עד כמה כדאי להם להשקיע במוספים הללו כאשר חלקם מציעים אפילו במפורש כתבה תמורת תשלום או פרסום מודעה.

לדעתי, מהזווית של יחסי הציבור ואפילו הפרסום, כדאי ואפילו כדאי מאוד להשקיע במוספים המיוחדים. נכון שרוב קוראי העיתון אולי משלשלים את המוסף לפח הסמוך מלבד… אותם המנויים שהנושא קרוב לליבם, מעניין אותם או שהם חלק  מהתחום. למעשה המוספים הללו מקבילים לדיוור ישיר, או אפילו לניוזלטר. רק קהלי היעד הממוקדים ימצאו בהם עניין, האחרים אפילו לא יציצו בהם.

מצד שני, אם קהלי היעד ידפדפו בהם, הרי שהמסקנה מובנת מאליו.

כאשר המוספים מיוחדים יוצאים לקראת כנס או תערוכה, הרי סביר להניח שהם יחולקו בכנס גם למחרת ולעיתים גם יכללו בשקית/תיק הכנס.

סיבה נוספת להשקיע בנוכחות במוספים הפרסומיים הללו היא שלחברות אסור שלא להיות שם בזמן שכל מתחרותיהן מופיעות שם (על העבודה הזו בונה בעצם מחלקת הפרסום של העיתון).

אני כאיש יחסי ציבור, מחבב את המוספים הללו גם מהסיבה שמדובר בעוד מדיה פוטנציאלית שניתן לחשוף בה את הלקוחות שלי וגם כי נדמה לי שבשנים האחרונות החלו להשקיע יותר. חלק ניכר מהמוספים שינו את אופיים והפכו למעין ירחונים קבועים ואפילו מושקעים במיוחד מבחינת עיצוב, הפקה ותכנים.

 

מתקפת עיתונות כלכלית

יום שבת, 1 במרץ, 2008

 

שבועיים אחרי שיצא לאור כלכליסט, העיתון הכלכלי מבית ידיעות אחרונות, יוצא הארץ /דה מארקר עם מוסף כלכלי שבועי חדש.

סביר להניח שזו לא תהיה המילה האחרונה בתחום העיתונות הכלכלית. מעריב עוד לא אמר את דברו, גלובס אולי ירצו להוציא מוספים חדשים. גם כלכליסט יצא עם מגזין שבועי מוקדם או מאוחר.

בטלוויזיה יש פינות כלכלה בתוך ולפני החדשות, ברדיו גם ונראה שהמגמה הזו הולכת וגדלה.

אין ספק שלתחום יחסי הציבור זה מצוין. אין ספק, עוד ועוד אמצעי מדיה העוסקים בכלכלה, שטחים חדשים המשוועים לעוד ועוד חומרים, ידיעות, אייטמים, רעיונות ועוד (מרחב הפעילות של משרדי יחסי ציבור).

ימים יגידו עד כמה הציבור צמא לחדשות כלכלה, למידע כלכלי ולהרחבות כלכליות. נדמה לי שיותר משהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להניק. כלכלה זה סוס טוב, תמיד יש לו קונים וללא ספק, מפרסמים, ואמצעי התקשורת השונים המחפשים נישות חדשות עולים על הסוס המוביל.

 

על הקשר בין יחסי ציבור לעיתונות – עבודת מחקר חדשה

יום שני, 25 בפברואר, 2008

בעיתון הארץ לפני כעשרה יומים פורסמה כתבה קצרה וחשובה לתחום יחסי הציבור תחת הכותרת "יחצ"ים מסוכנים". הכתבה/ידיעה פורסמה דווקא בעיתון גלריה ולא בדה מארקר וסיפרה על עבודת מחקר מטעם אוניברסיטת בר אילן עם הכותרת 'מרכיבי הצלחה של יח"צנות עסקית, ממלכתית ומלכ"רית'. עבודה זו דרך אגב, זכתה לציון לשבח מיוחד מטעם הארגון הישראלי ליחסי ציבור.

בעבודת הדוקטורט מתארת מיכל סלצקי, לשעבר בעצמה תקציבאית במשרד יחסי ציבור על היחסים בין משרדי יחס"צ לעיתונאים.

השאלה המרכזית שנבדקה בעבודה היא מה הם הגורמים המביאים להצלחת פרסומן של הודעות לעיתונות. המחקר הקיף 373 הודעות לעיתונות שנשלחו מטעם 13 משרדי יחסי ציבור ולאחר מכן נותחו הנתונים על הידיעות והכתבות שפורסמו בעיתונים ידיעות, מעריב והארץ.

על פי המחקר, חשיבות ההודעה לעיתונות, הניסוח שלה והניסיון המקצועי של איש יחסי הציבור השולח הם היו הגורמים העיקריים שהשפיעו על השיבוץ של ההודעה בעיתון. עוד גורם משמעותי היה הקשרים האישיים בין אנשי יחסי הציבור לעיתונאים.

סלצקי ציינה בעבודתה כי על פי מחקרים בעולם, למעלה מחמישים אחוז מהידיעות הרכות בעיתונות הן מטעם יחסי ציבור.

על פי המחקר, בכל העולם וגם בישראל יש עליה משמעותית של פעילות יחסי הציבור. אם בשנות התשעים פחות מעשירית מהגופים הכלכליים העסיקו משרד יחסי ציבור, הרי שבשנת 1999 כמעט ארבעים אחוז השתמשו בשירותי יחסי ציבור או דוברות.

מבחינת העיתונאים עצמם המרואיינים בעבודה, הם לא אהבו במיוחד את המצג כי עיתונאים משתמשים בשירותי יחסי ציבור יותר מידי, שלא לדבר על העתקה ושימוש בידיעות לעיתונות כמות שהן, אך על פי עבודת המחקר, לעיתים קרובות נעשה פשוט קופי אנד פייסט.

הנתונים שנאספו בעבודת המחקר היו כי העיתון המושפע ביותר מהודעות לעיתונות הוא מעריב, אחריו ידיעות אחרונות ולבסוף הארץ וההסבר על פי סלצקי הוא הלחץ של העיתונאים, הדד ליין, כמות העיתונאים הנמצאת וכך עלה הצורך שלהם בעזרה מיחסי ציבור